"אם לא היינו עולים היינו צריכים להתבייש. שני משחקים בשליטה מוחלטת שלנו, אסור היה לנו להסתבך ככה", כך סיכמו שחקנים בבית"ר ירושלים את הניצחון בדו קרב פנדלים (3:4) על א.א.ק לרנקה, אחרי 3:3 בסיכום שני המשחקים. 3,000 אוהדים ליוו את הקבוצה לרומניה, ובמועדון סיפרו בסיום כי "בסיום זה הרגיש חגיגות כמו בארץ. היה הרבה מתח במשחק, כל פעם רודפים ולא הורגים את זה, כולם התפרקו בסוף".
בית"ר הייתה עדיפה בשני המשחקים, וזאת תעודת כבוד מול קבוצה עם תקציב ומוניטין גדולים יותר משלה. היא עשתה את זה ללא השחקן הכי חשוב בהגנה, לוקה גדראני, הקפטן ירדן שועה עדיין לא באמת איתה, שון וייסמן מוריד חלודה, קאלו עם מספר דו-ספרתי של איבודים (יצא במחצית), אך עם עומר אצילי אחד, הקילר שבלעדיו בית"ר לא עולה לשלב הבא.
מה שמדהים אצל אצילי - הוא נפצע במחזור סיום העונה שעברה נגד הפועל תל אביב, כמעט ולא התאמן לאורך ההכנה, ועדיין: זה לא רק שני הגולים, אלא הדקות שלהם. שחקן שרחוק מכושר משחק מלא סוחט פנדל בערמומיות לקראת סיום המחצית וכובש שער מדהים מ-25 מטר בדקה ה-89, הביא אופי ואישיות פעמיים כשהקבוצה בפיגור. הוא יצטרך לדעת לחלק עומסים, בחלק מהמשחקים לקבל את זה שישחק פחות כדי לשמור על הגוף והאנרגיות לעונה מלאה. כל עוד יידע לעשות את הוויסות הזה, הוא יתרון של בית"ר על הליגה הזאת.
ואם יש עוד מישהו שבלעדיו בית"ר לא הייתה עוברת, הוא דניאל וורקו. איזו הפתעה. 240 אלף שקל דמי השבחה בית"ר שילמה על עוד הברקה של אלמוג כהן. בוריס אנו לא התעלה בשני המשחקים האלה, בלשון המעטה. וורקו איזן אותו, הגנתית והתקפית. אלמוג כהן אומר שהוא לא מופתע כי הוא מכיר את היכולת שלו, ועדיין, להיכנס כך מהלאומית לרמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי, לרמות הגבוהות של הלחץ של הכדורגל הישראלי - שאפו גדול.
בעלייה לשלב הבא בית"ר הבטיחה לעצמה הכנסה של 550 אלף יורו, בנוסף ל-175 אלף יורו בסיס עבור השתתפות במפעל. אם תעבור את אוסטריה וינה ותעלה לשלב הפלייאוף, הסכום יעלה ל-750 אלף יורו. ההכנסה הגדולה שיכולה הייתה להיות לבית"ר מהשלבים האלה היא משחקים בבית, אך זה נבצר מהקבוצות הישראליות, והן צפויות לקבל פיצוי ממשרד הספורט בהמשך.
הדמות המרכזית של הערב היתה מיגל סילבה, שהדף שני פנדלים. אם בית"ר הייתה מודחת בבעיטות מהנקודה הלבנה, הוא היה בבעיה גדולה. סילבה הוא באנקר של אלמוג כהן, שהולך עם מה שהוא מאמין בו, ועדיין, לפעמים יש גלים שגם אלמוג כהן לא יוכל לעצור. לאחר ההרחקה הטיפשית של השוער נגד בני יהודה ברבע גמר הגביע בעונה שעברה, הוא הפך לסימן שאלה, ואלמוג כהן שינה זאת לסימן קריאה. אך אם בית"ר הייתה מודחת אתמול, עם כל הרצון של המאמן והמנהל המקצועי, ייתכן שהאירוע היה נכנס לגל שלילי, וגם לו לא הייתה ברירה אלא לעשות שינוי. שתי ההצלות בפנדלים הצילו לסילבה את העונה הזאת בבית"ר.
ראוי לציין גם את נאנה אנטווי בעוד משחק מצויין עם עוצמות אדירות ש"הרג" את הקפריסאים על הקו (יהב גורפינקל יזכור אותו). ההגעה שלו בינואר האחרון היא שדרוג אדיר עבור בית"ר בעמדה הזאת.
עם 3,000 אוהדים תומכים מאחוריה, כמו במשחק הראשון, בית"ר הייתה עדיפה על יריבתה, אך היא סופגת שערים קלים מדי, בין נאיביות לחוסר ריכוז. זה לא קשור לסגנון המשחק של הקבוצה, סיכונים או הפקרות, אלא לרגעים ספציפיים ששחקנים צריכים להגיב אחרת. שש פעמים לרנקה איימה על השער ב-90 דקות, שלוש פעמים זה נכנס: פעם אחת הושטת יד של בוריס אנו, פעם שנייה חומה לא יציבה ולא קופצת, ושער שלישי של מיגל סילבה. אם שחקני בית"ר היו מביאים לרגעים האלה אופי כפי שהביאו בפנדלים, הם לא היו מגיעים לסיום מותח.