עם החתמתו של זינדין זידאן למאמן נבחרת צרפת ל-4 השנים הקרובות, תיווצר עבורו ההזדמנות להיות הרביעי בהיסטוריה שזכה במונדיאל כשחקן וכמאמן.
אני משוכנע שזידאן חושב על כך, משום שמדובר בחוג מצומצם, אקסלוסיבי, הכולל רק את הברזילאי מריו זגאלו, הגרמני פרנץ ברנבאואר ובן ארצו הצרפתי דידייה דשאן.
הראשון שעשה זאת היה זגאלו, שלבש את מדיה של נבחרתו ברזיל בשתי זכיותיה הרצופות בגביע העולם: ב-1958 וב-1962. כמאמן ראשי הוביל אותה לזכייה במונדיאל 1970. מאוחר יותר אף היה בצוות האימון שלה בזכייתה ב-1994.
אחריו ברשימה הגיע פרנץ בקנבאואר, קפטן גרמניה המערבית במשחק הגמר הגדול שבו גברה 1:2 על הולנד של יוהן קרויף. בקנבאואר המתין עד 1990, בה הוביל את הנבחרת, כמאמנה, בזכייתה במונדיאל שנערך באיטליה.
דידייה דשאן הצטרף לקודמיו, קודם כל כקפטן, שהניף למען צרפת את גביע העולם בכדורגל ב- 1998. אז שיתף פעולה עם זידאן, שהבקיע צמד בניצחונה הגדול של הטריקולור 0:3 על ברזיל במשחק הגמר. כמאמן זכה דשאן להדריכה ב-2018, בזכייתה השנייה בגביע הנחשק.
עכשיו רואה זידאן את ייעודו כמי שמשימתו היא להחזיר לה אותו כבר במונדיאל הקרוב ב-2030. מאז עזב לפני 5 שנים את ריאל מדריד, המתין בסבלנות למשרה היוקרתית והבחירה בו ממש התבקשה. לכן איש לא הופתע כשהוכרז שמו למאמנה החדש. לי אין ספק שלתפקיד המאתגר והחשוב יכנס זינאדין רעב מאד להצליח.
נוכח הישגיו והכריזמה האישית, יקבל זידאן כבוד ורספקט מכל שחקן שייבחר לסגל הנבחרת. שמו הולך לפניו, בכל מקום, ובמיוחד בצרפת, את מדיה לבש ב- 108 משחקים בין ארציים. יהיה מעניין כיצד הפעם היא תשחק בניהולו, כאשר מצלמות הטלויזיה יופנו לא רק אל קיליאן אמבפה ואל המשחק עצמו, אלא אף כמובן לזידאן בסמוך לספסל.