53 שמות נחרטו על גביע סטנלי שהוענק לאלופת עונת 2025/26 - קרוליינה הוריקנס. מדובר במסורת ארוכת שנים שבה חורטים בדרך כלל את שמות השחקנים, המאמנים, המנהלים ואנשי המועדון, כולל הבעלים. אבל העונה, בראש הרשימה על הגביע המפורסם, עומד הבעלים של הקבוצה טום דאנדון - סביר והגיוני - אבל לצידו גם שמותיהם של אשתו וחמשת ילדיהם. משפחת דאנדון מרכיבה את שתי השורות הראשונות של השמות על הגביע האייקוני, אף על פי שאב המשפחה הוא היחיד שנושא בתפקיד רשמי בארגון. הם חרוטים שם על חשבון עובדי המועדון וחברים בצוות המקצועי והרפואי.
לפי אתר ה-NHL, ניתן לחרוט עד 55 שמות לכל קבוצה זוכה. שחקנים שהופיעו בלפחות 41 משחקים בעונה הסדירה או במשחק אחד בסדרת הגמר נכנסים לרשימה באופן אוטומטי, והקבוצות יכולות להגיש בקשה לקומישנר להכליל שחקנים נוספים. הקבוצה עצמה היא זו שקובעת אילו שמות מצוות ההנהלה ייחרטו על הגביע.
נאמר זאת כך: לאדם שחורט את שמות ילדיו על גביע סטנלי על חשבון אנשי המועדון המסורים, לא באמת אכפת מהמסורת, מהספורט או מקהילת האוהדים שטופחה סביב הקבוצה. אכפת לו בעיקר מעצמו. והאדם הזה הוא גם הבעלים של פורטלנד טרייל בלייזרס, קבוצתו של דני אבדיה.
בשבוע שעבר, דאנדון עשה צעד נוסף כדי לנתק את קבוצת ה-NBA מקהילת האוהדים שלה. אחרי שפיטר יותר מ-70 עובדים, דרש מהצוות לצאת מוקדם מחדרי המלון כדי לחסוך עלות של צ'ק-אאוט מאוחר, הגיש הצעות שכר מעליבות למאמנים ועשה את הטרייד התמוה כדי להביא את ג'ה מוראנט לצפון-מערב ארה"ב - בשבוע שעבר הוא גם פיטר לפחות חצי תריסר מאנשי צוות השידור הטלוויזיוני של המועדון.
הרשימה כללה את קווין קלאברו האגדי, שמשדר בליגה כבר יותר מ-45 שנה, ואת טום הברסטרו, הפרשן האנליטי האהוב. הבוס "ויתר" על הצוות אחרי שהציע לחלקם קיצוץ שכר של 50% או יותר. הצעד הזה, מטבע הדברים, ממש לא התקבל בטוב.
לדברי בעל הטור ביל אורם מ"האורגוניאן": "הזעם של האוהדים נרחב ומוצדק. שדרני קבוצה הם אמנם עובדים, שכפופים לגחמות הבוסים שלהם בדיוק כמו נציגי מכירות ואנשי שיווק. הבלייזרס פיטרו הרבה אנשים כאלה בחודשים האחרונים, אבל אלה השדרנים שתושבי פורטלנד מארחים בסלון שלהם 82 פעמים בשנה. אלה הקולות שמגיבים כשהאוהדים צועקים על המסך, שמרגיעים את העצבים ברגעים המתוחים ביותר ומלווים את ההתרגשות בשיאה.
הם צועקים על השופטים כדי שתרגישו שמישהו שמע אתכם. הם הצינורות בשר ודם לשחקנים דמויי-האלים שהילדים שלכם מעריצים; האנשים הרגילים למראית עין, שהם העיניים והאוזניים לעולם שרובנו לא זוכים לחוות מקרוב. זו הסיבה שזה מרגיש כמו עלבון אישי. אם אתה אוהד פורטלנד, אלה היו החברים שלך".
למרבה הצער, הצעדים הללו כמעט לא הפתיעו איש. הם היו צפויים במשך חודשים ומהווים העתק מדויק של המודל שהחיל בקרוליינה. ואולם, כל מה שעשה עד עכשיו נחשב ל"פשע קטן" נגד הספורט ביחס לפשע הגדול באמת שנראה שהוא מתכנן: לעקור את הקבוצה מהעיר אם לא יקבל מימון ציבורי מלא לאולם חדש, שיניב לו אישית סכומים כבירים.
העסק כולו הוא בלאגן שלם.
בשבוע שעבר, בכיר בפורטלנד קרע לגזרים את הצעת הפתיחה של העירייה בנוגע לעסקת שיפוץ אפשרית של ה"מודה סנטר" במימון משלמי המיסים. אורם ציטט את הבכיר (שהוא כנראה דאנדון עצמו או אדם מקורב אליו מאוד), וזאת לאחר שה"את'לטיק" פרסם כתבה המבוססת על שני מקורות אנונימיים, לפיה העירייה והקבוצה "רחוקות מאוד" מהגעה לעסקה.
דירקטוריון הקבוצה החדש, המורכב מהבעלים השולט ולפחות ארבעה שותפים נוספים, אמור להיפגש ביום שני ולדחות את ההצעה. הבכיר ציין בפני אורם כי "תוצאה פוטנציאלית אמיתית מאוד של הפגישה הזו יכולה להיות איפוס המשא ומתן והתחלה מחדש, כולל השלכת המחויבות על סך 365 מיליון דולר שהמדינה התחייבה לה מוקדם יותר השנה".
אותו בכיר הוסיף כי הבלייזרס דורגו במקום האחרון ב-NBA בחסויות בעונה שעברה, והיו היחידים בליגה ללא ספונסר על גופיית המשחק - נתונים המצביעים לטענתו על שוק מקומי שלא עוטף את הקבוצה. כשהוא מתייחס לאקלים העסקי בעיר ולעלויות הבנייה המאמירות, ציין הבכיר: "העסקה לא נהיית טובה יותר, היא נהיית גרועה יותר עם הזמן".
גורמים רשמיים בפורטלנד הגישו בשבוע שעבר טיוטת תנאים עם רשימת סעיפים שהעירייה דורשת, בניסיון להגיע לעסקה שתסלול את הדרך לשדרוג האולם בסכום מוערך של 600 מיליון דולר ותשאיר את הקבוצה בעיר ל-20 השנים הבאות לפחות.
ראש העיר קית' וילסון התחייב בעבר כי העירייה תזרים עד 120 מיליון דולר לשיפוץ המודה סנטר, שנמצא כעת בבעלות ציבורית. גם מנהיגי מדינת אורגון ויו"ר מחוז מולטנומה, ג'סיקה וגה פדרסון, התחייבו בינתיים לכסות את העלויות הנותרות לשיפוץ האולם, שנחשב לישן ביותר בליגה שלא עבר שדרוג מהותי. תג המחיר של 600 מיליון דולר מבוסס על מחקרים שהוזמנו על ידי הבלייזרס בשנים האחרונות, אף על פי שהקבוצה טרם חשפה פומבית את הממצאים או סיפקה אותם לעירייה.
לפי התקשורת המקומית, גורמים רשמיים בקבוצה לא גילו נכונות לספק נתונים פיננסיים מעודכנים שיאפשרו למנהיגים להבין את ההשפעה הכלכלית הנוכחית של האולם. הדחייה הגורפת של הבכיר את טיוטת התנאים יכולה להיתפס כניסיון להפעיל לחץ כבד על הפוליטיקאים להתקדם עם ההצעה הקיימת. כל זה קורה כשחלק מהמחוקקים בעירייה מהססים - ובחלק מהמקרים מסרבים לחלוטין - להעניק סיוע במימון בית משודרג למועדון כדורסל שנרכש בתמורה ל-4.25 מיליארד דולר.
בין התנאים שהוצעו בתוכנית המימון העירונית הייתה דרישה שהבלייזרס ישחקו את כל משחקי הבית באולם במשך שני העשורים הבאים ויחתמו על "הסכם הרמוניה תעסוקתית", שעלול מבחינת דאנדון להוביל למשרות מאוגדות או למשרות בשכר מחיה ראוי באולם (רחמנא לצלן!), לצד תקרות על מימון ציבורי שמגבילות את ההוצאות המוכרות לפרויקט.
בנוסף, העירייה דורשת שהקבוצה תשלם 3 מיליון דולר מדי שנה במקום מיסי מקרקעין, שיחולקו בין העירייה, המחוז ובתי הספר הציבוריים של פורטלנד. הבלייזרס שילמו כ-1.2 מיליון דולר במיסי מקרקעין שנתיים לפני שהעיזבון של פול אלן מכר את האולם לעירייה ב-2024 תמורת דולר אחד. כחלק מהטיוטה, הקבוצה תצטרך גם לשתף פעולה עם ארגונים קהילתיים בשכונת אלבינה הסמוכה ולכסות את החשבון עבור מגוון רחב של הטבות ציבוריות.
"למה העירייה שולחת את הדבר הזה כשהיא יודעת שלא נסכים לזה?" תהה הבכיר בפני אורם, והביע סלידה מיוחדת מציבור העובדים המאוגד ומסעיפי התשלומים השנתיים. "הם מסבכים את זה. ואם הם רוצים לומר לא, אם הם לא רוצים אותנו, אז זה בסדר".
הרטוריקה המתסיסה בתגובה לטיוטת התנאים נראית כהסלמה קיצונית ומכוונת בקרב בין הגופים. העירייה מיהרה לשחרר תגובה רשמית: "תנאים אלו מייצגים עסקת שיפוץ במחירי שוק הכוללת הטבות קהילתיות חזקות והגנות הגיוניות על העובדים. טיוטת התנאים הראשונה ששיתפנו פותחה בתום לב, אך הושלמה ללא המידע שביקשנו מהבלייזרס".
בקיצור, הבעלים החדש כבר רשם פיטורים המוניים, מתנגד לעבודה מאוגדת, דורש שיממנו לו שיפוץ לקבוצה שרכש במיליארדים, ומאיים במפורש לעקור אותה מהעיר שבה היא נמצאת כבר 56 שנים - אם לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, בתנאים שהוא רוצה.
האיש הזה נכנס לליגה בברכתו של הקומישנר, אדם סילבר. כאן שווה לבחון מה תקנון ה-NBA אומר על העברת קבוצה לעיר אחרת, כיצד היא אמורה להתרחש ואיך סילבר יכול לעזור:
אגרת בקשה: בעלי קבוצה חייב לשלם אגרה על סך 250,000 דולר עבור הבקשה. זה כמובן כסף קטן עבורו, ואף אחד לא יעצור אותו אם זה אומר שהוא יוכל להרוויח הרבה יותר מעיר עם ארנה מודרנית שכבר נבנתה (למשל, נאשוויל).
לוח זמנים: הקבוצה חייבת להגיש את הבקשה עד ה-1 במרץ של העונה שלפני העונה שבה היא מתכוונת לעבור. הסכם החכירה של פורטלנד עם העירייה מסתיים ב-2030, כך שההחלטה לא חייבת להתקבל העונה, אבל הדד-ליין מתקרב.
ועדת העברה: הקומישנר ממנה ועדה המורכבת מלפחות חמישה בעלים. הם חוקרים את המעבר וחייבים להגיש את ממצאיהם תוך 120 יום מיום הגשת הבקשה, תוך מתן המלצה אם לאשר או לדחות. כאן סילבר יכול להטיל וטו על עקירת הקבוצה.
גורמי החלטה: המלצת הוועדה תלויה ב-9 גורמים, ובהם התמיכה בקבוצה בשוק המקומי שלה, היכולת של העיר הנוכחית לתמוך בקבוצה (כולל מצב האולם), היכולת של העיר החדשה לתמוך בקבוצת NBA, וההשפעה על הליגה ככלל (כולל זכויות שידור וספונסרים). גם כאן ללקומישנר יש סמכות להטיל וטו.
מועצת המנהלים: המועצה יכולה לחייב את בעלי הקבוצה בשיפוי הליגה ובתשלום אגרה כתנאי למעבר. ושוב, סילבר יכול לגרום לכך שהבעלים יתנגדו להתנהלות של דאנדון, שמוציא שם רע לליגה כולה, עוד לפני שהוא הופך את פורטלנד טרייל בלייזרס ל"נאשוויל דאנדונס" או משהו בסגנון.