הסכם השכר הקיבוצי החדש של ה-NBA נכנס לתוקף בעונת 2023/24, ומאז כל אלופה נאלצה להקריב עבורו את אחד מ"בניה". בוסטון, למשל, אלופת 2024, אולצה לפרק את הסגל המנצח שלה כבר בעונה העוקבת. היא נאלצה להעביר בטרייד את ג'יילן בראון, ה-MVP של סדרת הגמר ושחקן בית שטיפחה מאז נבחר על ידה בדראפט. כל המהלכים הללו נעשו כדי שהמועדון לא יוגבל על ידי "הסינר השני" (Second Apron), המהווה חלק מרכזי מההסכם (CBA).
גם אוקלהומה סיטי, שזכתה באליפות ב-2025, נאלצה להעביר הקיץ בטרייד את לו דורט - שחקן הגנה מצטיין שנבחר על ידה בדראפט - בדיוק מאותה סיבה. האלופה הטרייה, ניו יורק ניקס, מצאה את עצמה באותה סירה ונאלצה להיפטר ממיצ'ל רובינסון, עמוד תווך שגדל ושיחק רק בשורותיה. נראה שהסינר השני הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה למלאכת בניית הקבוצות האורגנית בליגה.
אז מהו בעצם אותו מנגנון נוראי? מדובר בסעיף בהסכם המשמש דה-פקטו כ"תקרת שכר קשיחה" עבור מועדונים בעלי הוצאות שכר גבוהות. רף הסינר לעונה הקרובה עומד על 221.686 מיליון דולר, וחצייתו מטילה הגבלות עצומות על בניית הסגל, לצד קנסות מס מותרות אקספוננציאליים לבעלים.
קבוצות שחוצות את הרף מאבדות כמעט את כל הכלים המסורתיים לשדרוג הסגל. נאסר עליהן להחזיק שחקן בשכר של חריגת אמצע (MLE) או להחתים שחקנים חופשיים על חוזה כזה. הן מוגבלות באופן קשיח גם בהחתמת בחירות הדראפט שלהן, שחקניהן החופשיים או שחקנים וותיקים על חוזי מינימום. בנוסף, בחירת הסיבוב הראשון של הקבוצה שבע שנים קדימה הופכת למוקפאת ולא ניתן לסחור בה. אם קבוצה נשארת מעל רף הסינר השני במשך שלוש מתוך חמש עונות, אותה בחירה מועברת אוטומטית לסוף הסיבוב הראשון (המקום ה-30), ללא קשר למאזן הממשי שלה.
גם מלאכת העברת השחקנים הופכת לכמעט בלתי אפשרית. לא ניתן "לארוז" שני שחקנים או יותר יחד בטרייד כדי להשוות לשכר נכנס גבוה יותר. יתרה מכך, אסור לקבוצות לקבל בחזרה אפילו דולר אחד יותר ממה שהן שולחות, או להעביר מזומן לקבוצה אחרת כדי לסייע בהשלמת עסקה. הגבלה נוספת אוסרת עליהן להחתים שחקן ששוחרר במהלך העונה הסדירה, אם שכרו הקודם היה גבוה מחריגת האמצע של קבוצות שאינן משלמות מס.
המגבלות המקצועיות הללו הופכות את עבודת הפרונט-אופיס למסובכת במיוחד, בדומה לקבוצת כדורגל שלא יכולה לרכוש שחקנים מעל סכום מסוים או להחתים שחקני בוסמן חופשיים.
וכמה זה עולה לבעלים? ההסכם של 2023 שינה לחלוטין את מדרגות מס המותרות והפך אותן לעונשיות באופן קיצוני, בעיקר עבור "עבריינים חוזרים" - קבוצות ששילמו את המס בשלוש מארבע העונות הקודמות. מכיוון שהסינר השני ממוקם יותר מ-21 מיליון דולר מעל קו המס הסטנדרטי (200.43 מיליון דולר לעונה הקרובה), כל דולר שמוצא מעליו ממוסה במדרגות הגבוהות ביותר. ככל שקבוצה חורגת יותר אל תוך המס, כך המדרגות מזנקות.
כך למשל, על חריגה של 15 עד 20 מיליון דולר מעל הסף, קבוצה שחורגת בפעם הראשונה תשלם 3.25 דולר על כל דולר של חריגה, בעוד ש"עבריינית חוזרת" תשלם 4.25 דולר. בחריגות של מעל 20 מיליון דולר, שיעור המס ההתחלתי מטפס ל-3.75 ו-4.75 דולר בהתאמה, כשהתעריף ממשיך לעלות ב-0.50 דולר על כל מדרגה נוספת של 5 מיליון דולר.
כדי לשים את הדברים בפרופורציה: קבוצה שנמצאת 25 מיליון דולר מעל קו המס תשלם קנסות של 65 עד 75 מיליון דולר, בנוסף למשכורות השחקנים. קבוצות כמו גולדן סטייט או הקליפרס יתמודדו עם חשבון מס שיחצה בקלות את רף ה-100 מיליון דולר. הוספת שחקן משלים בודד שמרוויח 10 מיליון דולר, בזמן שנמצאים בתוך הסינר השני, עשויה לעלות לבעלים 40 עד 50 מיליון דולר במזומן מתוך הכיס - עבור אותו שחקן אחד בלבד.
אין ספק שהחוק החדש שינה במהירות את פני הליגה. הוא אילץ אלופות להתפרק כהרף עין ושכנע כוכבים להתפשר על שכרם כדי להישאר בבית. תלוי את מי שואלים, השפעתו נעה בין שיפור התחרותיות לבין כרסום בגרעין היסוד של הכדורסל. ההנהגה החדשה של ארגון השחקנים (ה-NBPA) טוענת שהגיע הזמן לשינוי, אפילו לכוונון קטן בלבד. מנגד, הקומישינר אדם סילבר הודף את הטענות.
"כוונון של אדם אחד הוא מהפך מערכתי עבור אדם אחר", אמר סילבר לאחר פגישת חבר הנאמנים בלאס וגאס. מנכ"ל הארגון החדש, דייוויד קלי, פתח את הקדנציה שלו בנחישות כשהניח את היסודות לקמפיין נגד התקנות הנוכחיות: "אני חושב שצריך לטפל בזה. השאלה היא האם הליגה מרגישה את אותו סוג של לחץ כפי שהרגישה סביב בעיית ההפסדים המכוונים (הטנקינג). אנחנו נבוא עם הרעיונות שלנו, ואם נוכל להשיג כמה כוונונים קלים - זה יהיה נהדר".
אך כשסילבר נשאל על חזרה לשולחן הדיונים במהלך תקופת ההסכם הנוכחי, הוא דחה את הרעיון על הסף: "בזמן שנשב לנהל משא ומתן על הסכם חדש, נבחן את כל הנושאים ונראה מה הכי הגיוני. היעד שלנו הוא מערכת פיננסית הגיונית לליגה שמתגמלת בהגינות את השחקנים". במבחן התוצאה, קשה לומר שזה הוגן כלפי השחקנים כשהם נאלצים לעזוב את הקבוצה שהם אוהבים וטיפחה אותם, רק כדי להמשיך לקבל שכר גבוה.