המספרים שמספרים את הסיפור של המונדיאל הזה חייבים להתחיל עם משחק הגמר, שהציג את אחת מהנבחרות השלמות והטובות ביותר בטורניר.
- ספרד היא הנבחרת השביעית שזוכה ביותר מגביע עולמי אחד. ברזיל, כמובן, מובילה עם חמש זכיות; גרמניה ואיטליה עם ארבע כל אחת; ארגנטינה עם שלוש; וצרפת, אורוגוואי וספרד עם שתיים.
- היא הראשונה בהיסטוריה שסופגת רק שער אחד לאורך כל הטורניר. שמונה משחקים, ספיגה אחת, ומה שעוד יותר מדהים - ספיגה של 2.3 שערים צפויים (xG) בלבד. מדובר בממוצע בלתי נתפס של 0.3 ספיגות צפויות למשחק. כך נראית דומיננטיות הגנתית דרך החזקה בכדור. מאז 1966 אף נבחרת לא רשמה ממוצע כה נמוך (ואף אחת לא שמרה על רשת נקייה בשבעה משחקים במונדיאל בעבר). לכן, לא מפתיע שארגנטינה הפכה לנבחרת הראשונה אי פעם שלא הצליחה לבעוט למסגרת ב-90 הדקות הראשונות של הגמר.
- הדומיננטיות נראתה היטב גם בצד ההתקפי: אמיליאנו מרטינס רשם 11 הצלות בגמר - יותר ממה שאונאי סימון, שוערה של המנצחת, רשם לאורך הטורניר כולו (10) - אבל בסוף זה היה שער אחד שהכריע את ההתמודדות. שער הניצחון השני בהיסטוריה שנכבש על ידי מחליף (פראן טורס). הראשון שעשה זאת, אגב, היה מריו גצה ב-2014, גם כן לרשת של האלביסלסטה.
- ובואו נדבר קצת על ארגנטינה והגישה שלה למשחק. השחקנים בתכלת-לבן ביצעו 25 עבירות, הכי הרבה במשחק מונדיאל מאז... ארגנטינה מול צרפת בגמר 2022 (26 עבירות). תכל'ס, קצת חבל שהם בחרו שלא לשחק כדורגל נגד הספרדים. ליאו מסי, השחקן השני בהיסטוריה ששותף בשלושה גמרי מונדיאל (אחרי קאפו הברזילאי) והראשון שגם פתח בהרכב בשלושתם, לא ממש הצליח לעשות משהו מול המכונה שמנגד. שני ההפסדים שלו במעמד ייוותרו כחלק ממורשתו.
- אפרופו מורשת, ברצלונה לבטח תתגאה בכך ששחקניה הובילו כמה קטגוריות בגמר: פאו קובארסי (19) נגע הכי הרבה פעמים בכדור ומסר את כמות המסירות המדויקות הגבוהה ביותר; בעוד שחברו לאמין ימאל (גם כן 19) רשם את מספר הכדרורים והעימותים המוצלחים הרב ביותר על הדשא.
- ומה לגבי הטורניר כולו? המועדון ששחקניו כבשו הכי הרבה שערים ב-2026 היה ריאל מדריד עם 22. פריז סן ז'רמן שנייה (15) וארסנל שלישית (13). קריסטל פאלאס סיימה במקום הרביעי עם 8 כיבושים - בצוותא עם סנדרלנד, באיירן מינכן ואינטר מיאמי.
- לפני המונדיאל הנוכחי, שחקנים מאף מועדון מעולם לא כבשו 22 שערים בטורניר בודד. שיא כל הזמנים עמד על 18, ונקבע במקור על ידי בודפשט הונבד (1954), לפני שהושווה על ידי באיירן (2014) ופ.ס.ז' (2022).
- הליגה ששחקניה הפציצו הכי הרבה היא הפרמיירליג עם 77 שערים - פער עצום מהשנייה בטבלה, לה ליגה (44), ומהשלישית, הבונדסליגה (27). נציגי ליג 1 הצרפתית כבשו 24 שערים ושחקני הסרייה A הוסיפו 22. ה-MLS (בעיקר בזכות מסי) והליגה הסעודית סיימו עם 13 כל אחת, בעוד שהליגה הטורקית ניפקה 9 שערים.
- כדאי להתעכב על הנתונים הסטטיסטיים של הכיבושים. הטורניר הנוכחי הציג את כמות השערים הגבוהה מעולם - 308 - מן הסתם בעקבות הגדלת הפורמט ל-104 משחקים (לעומת 64 בעבר). עם זאת, נרשם בו גם ממוצע השערים הגבוה ביותר למשחק במאה ה-21: 2.96. יותר מקטאר 2022 (2.69) וברזיל 2014 (2.67). המונדיאל הפורה בכל הזמנים הוא עדיין זה של 1954 עם 5.38 שערים למשחק. אחריו ברשימה: צרפת 1938 (4.67), איטליה 1934 (4.12), אורוגוואי 1930 (3.89) ושבדיה 1958 (3.6).
- אנגליה וצרפת כבשו 20 שערים כל אחת, מה שמציב אותן במקום החמישי בכל הזמנים - מעל ברזיל של 1970 (19) ומתחת לברזיל של 1950 (22). השיאניות ההיסטוריות הן צרפת (23 ב-1958), מערב גרמניה (25 ב-1954) והונגריה (27 באותו טורניר). האלופה הטרייה, אגב, הובילה את המונדיאל הנוכחי במספר הניסיונות לשער (140) ורשמה את נתון השערים הצפויים הגבוה ביותר: 17.8.
- קיליאן אמבפה היה מעורב ב-14 שערים (10 כיבושים ו-4 בישולים), מה שהופך אותו לשחקן הפורה ביותר בקטגוריה זו במונדיאל אחד מאז 1966. מסי סיים עם 12 מעורבויות (8 ו-4), כשג'וד בלינגהאם רשם 8 (7 ו-1) - בדיוק כמו עוסמן דמבלה (6 ו-2). ארלינג הולאנד, שכבש הכי הרבה "פר דקה" (7 שערים ב-537 דקות), סיים עם שבע מעורבויות בדומה להארי קיין (6 ו-1). בוקאיו סאקה, ששיחק 411 דקות בלבד, הפך לאנגלי הראשון בהיסטוריה שמסיים יורו או מונדיאל עם לפחות 3 שערים ו-3 בישולים.
- רודרי היה בשיאו והשלים 747 מסירות מתוך 799 ניסיונות - 93% הצלחה (בשתי הקטגוריות הוא הוביל את הטורניר). קובארסי הצעיר סיים עם שיעור ההשלמה הגבוה מכולם: 97% (עבור שחקן עם למעלה מ-500 ניסיונות). סנדר ברגה הנורבגי, ג'ון סטונס, וויליאם סאליבה, כריסטיאן רומרו, יונתן טאה ומרקיניוס היו היחידים הנוספים ששיחקו בשלב הנוקאאוט ושמרו על נתון דומה.
- השחקן שיצר הכי הרבה איבודי כדור אצל היריבות היה מיקל אויארסבאל, שגרם ל-58 איבודים מתוך 272 יציאות ללחץ. חברו לנבחרת, פדרי, ניצב במקום השני (51 מ-257), כשניל אל-ענאווי המרוקאי (51 מ-132) ומייקל אוליסה הצרפתי (50 מ-289) דולקים בעקבותיהם. במקום החמישי נמצא אנסו פרננדס (46 מ-204), שאגב, הפך לשחקן השישי שמורחק בטורניר. למרבה האירוניה, שלושה מתוך ששת המורחקים היו ארגנטינאים.
- בלינגהאם הוא השחקן שלפי נתוני פיפ"א ביקש את הכדור הכי הרבה פעמים (מדד "Offers to receive" - סימון אקטיבי, שינוי מנח גוף או תנועה ברורה כדי לקבל מסירה). האנגלי עשה זאת 485 פעמים, יותר מאמבפה (431) ורודרי (414). במקום הרביעי התמקם מארק קוקורייה עם 412 בקשות (תעשו גוגל על השם שלו, לא תתחרטו), הרבה לפני פרננדס במקום החמישי (374).
- מבחינת "מעורבות במשחק" (מספר הנגיעות או ההשתתפויות הייחודיות, שמשקף את מידת הדומיננטיות), רודרי מוביל בפער עצום עם 1,676, לפני קובארסי (1,454) ואמריק לאפורט (1,378). ליאנדרו פארדס ופרננדס סיימו במקומות הרביעי והחמישי. שחקן ההתקפה המעורב מכולם היה אוליסה (952, מקום 15 בכללי), ומסי סיים במיקום ה-21 (ושני מבין שחקני ההתקפה) עם 899.
- שיאן הספרינטים של הטורניר היה בלינגהאם (403), לפני אוליסה (388), קוקורייה (363), חוליאן אלברס (340) וטימותי קסטאן הבלגי (335). אגב, בעשירייה הפותחת ישנם שבעה שחקנים שהתחנכו בכדורגל האנגלי או משחקים בפרמיירליג.
- רודרי כיסה את המרחק הרב ביותר על הדשא - 96.2 קילומטרים. אלכסיס מקאליסטר הגיע למקום השני (90.5 ק"מ), לפני קוקורייה (87.9), קובארסי (85.9) ואוליסה (84.4). מבין כל אלו שלא העפילו לחצי הגמר, רק רמו פרויולר השווייצרי רץ יותר מ-73 קילומטרים (73.7).
- מלך המהירות היה אמבפה, שדהר ב-37.61 קמ"ש. אחריו התייצבו אנתוני אלנגה השבדי (37.16), מיקי ואן דה ון ההולנדי (36.77) וג'ורדן בוס האוסטרלי (36.67). הולאנד סגר את החמישייה הראשונה עם 36.52 קמ"ש, מעט לפני אבודוקודיר קוסאנוב האוזבקי (36.46).