ארגנטינה פיגרה אמש 1:0 מול אנגליה, אבל מהרגע שבו ספגה את השער, היא החלה לשחק כאלופה גדולה כדי להפוך את הקערה על פיה. ב- 30 הדקות האחרונות של המשחק הפגינו מסי וחבריו את יכולתם הטובה ביותר במונדיאל 2026, ובסיכומו של דבר באו על שכרם.
הם הפעלו לחץ כבד על האנגלים ולא חדלו עד שהישוו ל- 1:1. מחזיקת גביע העולם המשיכה במומנטום שיצרה, וכבשה את השער השני , שהעניק לה את הניצחון היקר מפז. כידוע, נבחרת מעולה ושחקנים מעולים ניבחנים בשעתם הקשה, ואת המבחן הזה צלחה ארגנטינה בהצטיינות יתרה.
אולי אנגליה האמינה שיהיה באפשרותה לשמור על שער היתרון שהבקיעה, אבל הדרך לכך נחלה כישלון חרוץ. לרדת לבונקר מול אלופת העולם, פירושו של דבר לשחק באש, על אחת כמה וכמה משום שהכדורגל האנגלי מושתת בעיקרו על משחק התקפי. בלינגהאם וקיין אינם שחקנים הבועטים סתם בכדור קדימה, ואותן הרחקות החזירו את הכדור במהירות לארגנטינאים. אמנם ליאו מסי לא הבקיע, אולם הוא זה ששתי מסירות מושלמות שלו הסתיימו בשני שערים. בין לבין היו אלה עמודי השער של השוער פיקפורד, שמנעו ספיגת עוד שני שערים.
חלומה של אנגליה לזכות בגביע העולם, 60 שנה לאחר שזכתה בו בוומבלי, הפך אתמול לחלום בלהות. כזה שירדוף אותה למשך ימים ולילות רבים מאד, ולמען האמת היא לא טובה דייה לשחק בגמר מול ספרד. מאמנה, תומס טוכל, איבד את הראש באותה חצי שעה מופלאה של ארגנטינה, אחרת אין להבין מדוע איפשר, או הורה לשחקניו, להסתגר בהגנה. זה מה שמלמדים בקורס למאמני כדורגל?
לעומתו הייתה זו שעתו היפה של ליונל סקאלוני, שהוסיף לנבחרתו, בעיתוי המתאים, עוד כוח הבקעה. השינויים שביצע מוטטו לחלוטין את האנגלים. הם נראו מבולבלים, וחסרי ישע. הופעתם המבישה חיזקה את דעתי שהם מפסידים בכל ניסיון להשוות בינם לבין הנבחרת שב- 1966 הביאה לאנגליה את הגביע.
ספרד, שחזתה במשחק חצי הגמר, מודעת היום, יותר מתמיד, לעובדה שאת אלופת העולם מנצחים רק כאשר נשמעת שריקת הסיום, ושכל עוד מסי נמצא על כר הדשא, נבחרת ארגנטינה חיה וקיימת.