ממה צריכים לחשוש השחקנים שהעפילו לגמר המונדיאל ולמשחק על המקום השלישי לקראת הקרב האחרון שלהם העונה? מסתבר שזה תלוי בעבר הרפואי של כל שחקן, ולא פחות חשוב מכך - בסגנון המשחק של הנבחרת שלו. כך מסביר ד"ר אלעד שפיצר, אורתופד מומחה במניעה וטיפול בפציעות ספורט בקופת חולים מאוחדת (מחוז ירושלים).
"כולם מדברים על טקטיקה ומערכים, אבל בשלבים האלו של הטורניר, הגביע יוכרע בחדר הטיפולים", קובע ד"ר שפיצר. "הנתונים מראים שצפיפות המשחקים מעלה את הסיכון לפציעות שריר ב-32%".
השחקנים מגיעים אחרי רצף של שמונה משחקים בחודש, שבאים בתורם אחרי עונה של 50-60 משחקים בכל המסגרות. איך יש להם כוח בכלל?
"כשנבחרות כמו צרפת, ספרד, אנגליה וארגנטינה מגיעות לישורת האחרונה של גביע העולם, השחקנים כבר מזמן לא רצים על דלק - הם רצים על אדרנלין ובשר חשוף. הסטטיסטיקה מטורנירי העבר מראה שבשלבים האלו, העומס המצטבר הופך לשחקן המפתח על המגרש. מי שתניף את הגביע לא תהיה בהכרח הנבחרת הכי מוכשרת, אלא זו שהשחקנים שלה פשוט יישארו שלמים".
כלומר, יש בעצם שחקנים שייפצעו במשחק האחרון בגלל שהגוף כבר לא יכול להחזיק מעמד. האם סוג הפציעות משתנה מנבחרת לנבחרת?
"בהחלט. הסגנון הספרדי, למשל, בנוי על שינויי כיוון חדים וזריזות, מה שמפעיל עומס סיבובי מטורף על הברכיים. הסיפור המרתק ביותר הוא זה של גאבי, שחזר משיקום ארוך של קרע ברצועה הצולבת (ACL). המחקרים מראים שבתנאי לחץ פסיכולוגי ועייפות של גמר, הסיכון לפציעה חוזרת (באותה ברך או ברגל השנייה) עולה משמעותית. תוסיף לזה את פדרי, שסובל מהיסטוריה ארוכה של מתיחות בשרירי הירך, ואת רודרי שקרע את הצולבת לא מזמן, ותקבל קישור ספרדי שמהלך על חבל דק מאוד".
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
ובצרפת המצב שונה?
"צרפת היא נבחרת קטלנית של כוח מתפרץ וספרינטים, אבל למהירות הזו יש מחיר אורתופדי כבד. חלוצים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר להיפצע במונדיאל, וקיליאן אמבפה סוחב היסטוריה בעייתית בשרירי הירך האחורי. רוב הפציעות האלו מתרחשות בדיוק בתאוצות הקיצוניות של עשרת המטרים הראשונים - הנשק הקטלני ביותר שלו. ספרינט אחד חמדן מדי בדקה ה-80, והטריקולור עלולים לאבד את הנכס הכי גדול שלהם במרדף שלו אחר תואר מלך השערים".
ומה לגבי אנגליה?
"האנגלים מביאים משחק פיזי ואגרסיבי שמוביל להרבה פציעות מגע. המנהיג הארי קיין סובל מהיסטוריה ארוכה של נקעים קשים וחוזרים ברצועות הקרסול. הסטטיסטיקה מראה שחצי מהפציעות הללו קורות כשהשחקן חוטף תיקול ישיר - בדיוק מה שמחכה לו מבלמי היריבה. מנגד, הכתף הפרוקה של ג'וד בלינגהאם אולי נראית מפחידה, אבל בכדורגל, להבדיל מהוקי או פוטבול, פציעות כתף נוטות לחזור הרבה פחות. האנגלים צריכים להתפלל בעיקר עבור הקרסוליים של החלוץ שלהם".
האם ארגנטינה, שנחשבת לקבוצה מבוגרת יחסית, נמצאת בסכנה אחרת?
"בארגנטינה הסיפור הוא ניהול סיכונים. ליונל מסי מתמודד בשנים האחרונות עם עומס ושחיקה בשרירי השוק והמפשעה. אבל הפרעוש פיתח אדפטציה גאונית: 'ההליכה הטקטית' שלו על המגרש היא לא עצלנות, אלא קריאת משחק וניהול רפואי מדויק שמגן על השרירים ושומר את הפיצוץ האנרגטי רק לרגעים שיכריעו את ההתמודדות. כדורגל בהליכה זה משהו שאפשר לעשות עד גיל 80 ומעלה".
אגב, איך משפיע הפער בימי המנוחה בין הנבחרות?
"מדובר בפער קריטי. נניח שספרד דילגה לגמר אחרי 90 דקות חלקות וכמעט ללא פגע מול צרפת (כולל יום מנוחה עודף). מנגד, ארגנטינה סוחבת קילומטראז' פיזיולוגי כבד של הארכות מתישות לאורך הטורניר, ומלחמה סוחטת עד הדקה ה-90 מול אנגליה. פער כזה מאט את מערכת העצבים ומייצר פצצת זמן מתקתקת לשרירים האחוריים (ההמסטרינגס) של האלביסלסטה בדקות המכריעות".
יש סוג של שחקנים שמועד יותר לפורענות?
"חלוצים ושחקני כנף מציגים את שיעור הפציעות הגבוה ביותר בטורניר (85.7 פציעות ל-1,000 שעות). שינויי הכיוון הקיצוניים של לאמין ימאל וניקו וויליאמס מציבים אותם בעומס גזירה קבוע, בעוד שחלוצי הלחץ של ארגנטינה (כמו חוליאן אלברס) חשופים לעייפות שריר מוקדמת".
יש נתון סטטיסטי שהפתיע אותך במיוחד?
"כן, נתון מדהים של פיפ"א מראה שדווקא שחקנים בקבוצה שמובילה במשחק נמצאים בסיכון גבוה ב-46% להיפצע מאלו של הקבוצה המפסידה. זה קורה בשל השילוב המסוכן שבין לחץ פיזיולוגי לתיקולים אגרסיביים מצד היריב המתוסכל".
מה השורה התחתונה לקראת ההכרעה?
"גם במשחק האחרון של הטורניר, הנבחרת שתדע להשתמש נכון בעומק הסגל שלה ותצליח להביא את הכוכבים שלמים ל-90 (או 120) הדקות האחרונות - היא זו שתחגוג על הפודיום. במונדיאל הזה במיוחד, הצוות הרפואי חשוב לא פחות מבועטי הפנדלים. הגמר לא יוכרע רק על ידי מי שיבקיע, אלא על ידי מי שישרוד את העומס הביומכני. הצוותים הרפואיים הולכים לעבוד קשה מאוד ביום ראשון".