הרכב נבחרת אנגליה הוא אחד מההרכבים העוצמתיים ביותר בכדורגל העולמי. בלמים של מנצ'סטר סיטי, מגנים של צ'לסי וטוטנהאם, קישור של אלופת אנגליה והשחקן החשוב ביותר שמצטרף לסגנית האלופה. שניהם עלו מאות מיליוני ליש"ט. בקישור ההתקפי ובתפקיד החלוץ נמצאים שניים מהכוכבים שמובילים שניים מהמועדונים החזקים ביותר בעולם.
בשביל לשחק בנבחרת אנגליה הזו צריך לבחור מתוך מאות אלפי שחקנים שמתאימים לכדורגל ברמה הגבוהה בעולם: אתה צריך להיות אתלטי, ורטיקלי, אגרסיבי, עוצמתי, מהיר, חד, מכונת כדורגל. רק בודדים מגיעים לפרמיירליג. רק הבכירים ביותר מביניהם מגיעים לנבחרת אנגליה. כולם חייבים להיות מספיק טכניים, מהירי מחשבה, קשוחים. הם הטופ של הטופ.
שחקני נבחרת אנגליה - רובם ככולם גדלו באקדמיות עם התנאים הכי טובים בעולם. הם התחדדו באימונים מול הטובים ביותר מבני גילם באירופה. הם שיחקו מגיל 19 בפרמיירליג. חלקם עברו בליגות הנמוכות כדי להיות עוד יותר קשוחים ונחושים. הם מוכנים לרמה הגבוהה ביותר בכדורגל. הם התאמנו לזה כל חייהם.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
והם חייבים לנהל את הדבר הזה רגשית. כל יום בחייהם. שחקן פרמיירליג צריך להישאר קר רוח תחת הרבה מאוד לחץ. מהתקשורת, מהציפיות שלו מעצמו, מהמשפחה שלו, מרואה החשבון שלו, והוא מצליח לעמוד בלחץ הזה ואף להצטיין תחתיו. כל יום בקריירה שלו כשחקן פרמיירליג או באיירן מינכן או ריאל מדריד.
כדי לשחק ברמה הזו כל עונה אתה צריך להיות גבר בשיא גבריותך שיודע להתמודד מנטלית, טכנית, טקטית ורגשית עם רכבת ההרים שהיא כדורגל מקצועני. אתה צריך להיות מכונה אורגנית מתוכננת ומסונכרנת. ואתה כזה. איך נבחרת של בני אדם בסך הכל יכולה להתמודד נגד ה-AI כדורגל הזה בכלל?
אז כדי לנצח את המכונות האלה אתה צריך להראות שאתה לא פוחד ממגע איתן. אתה צריך להבין שאתה לא תנצח בספרינטים או בדריבלים. אבל אתה כן יכול להיות הרבה יותר ערמומי מילד הפלא האתלטי הזה שמולך. ואתה כן יכול לרצות יותר. ואתה כן יכול להיות נחוש יותר. ואתה כן יכול לשרוט ולהכאיב ולאמלל ולהתיש.
ואם אתה ארגנטינאי - אז בזה אתה טוב. ולא רק שאתה טוב בזה, אתה טוב בזה מסיבה מסוימת. הסיבה היא דתית. השחקן הטוב בהיסטוריה איתך בנבחרת. אתה תעשה כל מה שאתה יכול כדי לנצח - ומקומך בגן עדן מובטח. ואתה יודע שבלעדיו אתה לא תהיה אלוף עולם. ואתה יודע שרק איתו אתה יכול לזכות באליפות העולם. אין מלבדו.
וזה אומר שאם בשביל לנצח צריך קבוצה שמלאה בשחקנים כמוך, שמבינים את מקומם ותפקידם בקבוצה כזו, אז זה מה שיהיה. וזה מוסיף עוד יותר למשמעות הכבירה שאתה מתחזק ממנה כשאתה משחק עבור מדינתך. ואתה לא מפסיד. לא משנה מה קורה. אתה כל הזמן מנצח. אז אתה מחוזק מהאמונה הזו שלך. כל רע הוא לטובה, והניצחון מובטח אם רק תעשה מה שאתה יודע שאתה צריך לעשות כדי לטעום את הניצחון.
המשחק עובר שלבים. אתה יכול לשלוט במשחק לפני שאתה מוביל ואז משהו משתנה בדינמיקה שלו ואתה הופך מרודף לנרדף. כל המנטליות משתנה ברגע. ברמות האלה, כדורגלן צריך לעבור עם עצמו את השלבים ולהתאים את עצמו לסגנון משחק אחר לחלוטין ממה שהוא רגיל אליו.
מי שמצליח במשימה הזו טוב יותר הוא כמובן מהמקצוענים הכי טובים בתחומם. וזה מה שתומאס טוכל, מאמן אנגליה, חשב אחרי השער של אנתוני גורדון. טוכל חשב שאם הוא בונה בונקר עם המכונות האלה כשהם מובילים, זה מבטיח ניצחון. כמו שקרה בגובה של מקסיקו, כמו שהיה נגד המפלצות הנורבגיות. החבר'ה שלו הם מפלצות מנטליות. הם נשארו קרי רוח. הרחיקו, נלחמו, ניצחו. מי יכול בכלל מול מקצועני העל האלה - הטובים בעולם?
מי יכול? משיחיים. כאלו שמאמינים שיש כוח עליון מאחוריהם. או כמו שאומרים בכדורגל: ליאונל מסי.
הקוסם הארגנטינאי - מוקף במעריציו - קיבל משימה: לפרוץ את הבונקר הזה - של המקצוענים הטובים בעולם. זה לא כף ורדה, זה לא מצרים - זה כמו שווייץ, רק הרבה יותר טוב. האתגר התקבל. טוכל התעקש לא להתייחס לשינוי בכל הדינמיקה של המשחק. הוא לא זיהה שהמשחק הפך למאבק בין פורץ הכספות הטוב בהיסטוריה לבין הכספת הכי יוקרתית שעמד מולה.
הכספת הזו בנויה משחקנים שבמונדיאל הזה רצו הכי הרבה, שיחקו הכי הרבה, הוכו הכי הרבה. להחזיק מעמד בבונקר חצי שעה מול מסי זה מוגזם, כי הוא ימצא את החור הכי קטן ויעניש. מול כל הגנה. והמשיחיים שאיתו יודעים בדיוק איפה הם יקבלו את הכדור ממנו. זה מוכתב מלמעלה.
וכך קרה.
קודם כל, מסי זיהה מהר התמוטטות מבנה של שחקני אנגליה אחרי מצב נייח ומסר לאיש הנכון שיבעט מהאזור הנכון - אנסו פרננדס. מסירה, בום טראח, שוויון בדקה ה-86. אנגליה לא הצליחה לחזור למשחק שלה אחרי זה. והיה כבר דם במים. כששאלו את טוכל מה מייחד שחקנים גדולים הוא ענה: "הם כמו כרישים. הם קילרים". ויש כריש קילר גדול יותר בהיסטוריה ממנו? ברור שלא.
מסי הריח דם והלך על הקיל. כמה דקות לפני שבישל את השער השני, הוא הרים כדור מושלם במהלך שככל הנראה לא יירשם בהיסטוריה כי נפסל. זו הייתה הרמה מושלמת, ובימין. כמה דקות אחרי, כאמור, לאוטרו מרטינס קיבל ממנו כדור ישר למצח.
בבישול של שער הניצחון מסי הרים עם רגל ימין. השחקן עם השמאלית הטובה בעולם הרים כדור מושלם ברגל ימין שלו. זה היה כמו רגע נסי. כמו היכולת של ישו לקפוץ מהר קדומים להר תבור כשהמון זועם רץ אחריו. זה היה המהלך שמפצח את הקוד ופותח את הדלת של הכספת בדקה ה-92'. גיים, סט, מאץ' - מיסטר ליאו מסי.
יש לו 33 מעורבויות בשערי מונדיאל. יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה. בפער. הבא אחריו: קיליאן אמבפה - 25. רונאלדו (הברזילאי) ומירוסלב קלוזה היו מעורבים ב-14 שערים פחות ממסי, והם חולקים את המקום השלישי במעורבויות בשערים במונדיאלים (19). זה באמת לראות נס.
לפני השער הראשון, הסיכויים של אנגליה לפי מחשב העל של Opta עמדו על 98.7%. שוב, מי יכול על המכונות האלה בכלל. היה צריך משהו אלוהי כדי לשנות את הגורל וזה מה שקרה. השחקן הכי טוב בעולם לקח על עצמו לרסק את האלגוריתם. הוא סיים את המשחק עם 9 דריבלים מוצלחים ושני בישולים - השחקן הראשון בהיסטוריה שעושה את זה במשחק נוקאאוט במונדיאל (מאז שהחלו לאסוף את הנתונים האלה ב-1966). בגיל 39. כמו מלאך שמחוזק בכוחו של אלוהים בכבודו ובעצמו.
מאז 2019 ארגנטינה המשיחית לא יודעת מה זה להפסיד. 14 ניצחונות רצופים במשחקי נוקאאוט בטורנירים גדולים. הם עם 7 מ-7 במונדיאל 2026. ליאו מסי, בגיל 39, הוא השחקן השני בהיסטוריה שמשחק בשלושה גמרי מונדיאל (הראשון היה קאפו) אנסו הודה לאלוהים בסיום המשחק. אין סיבה. הוא צריך להגיד תודה לאל הכדורגל שבחדר ההלבשה איתו.
ומה עם אנגליה? יש שתי נבחרות שבמאה ה-21 עלו ליתרון בחצי גמר מונדיאל אך הפסידו: אנגליה ב-2018 של גארת' סאות'גייט נגד קרואטיה, ואנגליה של טוכל ב-2026. ב-2018 אנגליה הייתה נבחרת לא הכי בשלה, אבל הפעם היא כבר היתה אמורה לנהל את המשחק טוב יותר. וזה לא קרה.
זה לא קרה בגלל מסי. זה לא קרה בגלל טוכל. אבל זה גם לא קרה בגלל מחסום מנטלי של האנגלים. מאז 1998 אנגליה הודחה בכל משחקי הנוקאאוט שלה נגד אחת מהמדורגות בטופ 10 של דירוג פיפ"א. 7 הפסדים מ-7 משחקים. זה מחסום מנטלי שלא בטוח שטוכל הוא האיש שיפרוץ אותו. הרי הוא לא המסי של המאמנים. הוא לא עושה ניסים.