אין ספק שקיליאן אמבפה מציג מונדיאל מרשים יותר מזה של לאמין ימאל. זה בכלל לא עומד לשאלה. אבל צריך לקחת בחשבון כמה דברים. קודם כל, גילו של ימאל; ודבר שני - הפונקציה המאוד חשובה שהוא ממלא בנבחרת שעשתה את הדרך הקשה ביותר לגמר והרשימה בזכות הקבוצתיות והגיבוש, וזאת בניגוד לצרפת שהציגה את האינדיבידואלים הטובים בטורניר בפער ניכר.
בהרבה מובנים, אמבפה הוא הנציג המושלם לכדורגל הצרפתי, ותפקודו של ימאל בתוך המערכת הספרדית מייצג באופן מושלם את מה ששואפים לעשות בכדורגל הספרדי. הכדורגל הצרפתי ושיטת האקדמיות שלו מייצרים כמות אדירה של כדורגלנים משובחים. את חומר הגלם שגדל לרוב באזורים אורבניים צפופים, לוקחות האקדמיות הצרפתיות - ובראשן קליירפונטיין, אקדמיית הכדורגל הבכירה באירופה - והופכות כל שחקן לאינדיבידואל הכי טוב שהוא יכול להיות.
ברמה הטכנית, בכושר הגופני, במנטליות ובאתלטיות - הצרפתים, כפי שאנחנו רואים במונדיאל 2026, הם שחקנים שקשה מאוד לנצח במצבי אחד-על-אחד. מצוות הבלמים המרשים, דרך הקישור היציב והיצירתי, ועד השלישייה הקדמית החלומית (עוסמאן דמבלה, מייקל אוליסה ואמבפה), שכבר הפכה לפחות מבחינה מספרית למרשימה יותר מזו שהייתה לברזיל במונדיאל 2002 (רונאלדו, ריבאלדו ורונאלדיניו). אין ספק שצרפת היא הנבחרת המוכשרת ביותר, ולפי סוכנויות ההימורים - גם הפייבוריטית לזכות בגביע.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
העניין הוא שבספרד מגדלים את האינדיבידואלים קצת אחרת. ימאל, שעל פניו נחשב לווירטואוז, הוא למעשה בורג בתוך מערך שניתן לומר כי גם במונדיאל הנוכחי הרשים יותר מהקולקטיב הצרפתי. אם לקצר את הדיון: בצרפת אולי מייצרים את האינדיבידואלים הכי טובים, אבל בספרד מייצרים את חלקי הפאזל הכי טובים.
צריך לזכור, ספרד זכתה בשלוש אליפויות אירופה, גביע עולם אחד וליגת אומות אחת מאז 2008. מעט מאוד נבחרות בעולם השתוו לרמת העקביות הזו, והכול מתנקז לדבר אחד: מערכת שבנויה סביב פיתוח נוער והכנסתו לתוך כדורגל מסוים מאוד, שבו הוא מטופח ומצטיין. בספרד מכנים את מחלקות הנוער "קאנטרה" (מחצבה, בתרגום מילולי). הרעיון הוא פשוט: לא מביאים שחקנים "מבחוץ", אלא מייצרים אותם "מבפנים". חוצבים אותם מתוך המוני הילדים שמשחקים כדורגל מאורגן כבר מגיל ארבע בערך.
ברחבי המדינה, מועדונים מקצועניים מחוברים עמוק לאקדמיות נוער מקומיות. שחקנים נכנסים למערכות ליגה מובנות מגיל צעיר ומתקדמים בדרגים שמשקפים את סביבת הקבוצה הבוגרת. המיקוד של המערכת הזו, בכל המסגרות המקצועיות הכפופות להתאחדות הכדורגל (כלומר, כלל הקבוצות), בנוי סביב שלושה עקרונות ליבה: החזקת כדור, מיקום עם ובלי הכדור, ולחץ מכוון.
הרעיונות הללו מתורגלים ללא הרף מדי אימון באמצעות משחקי "רונדו", משחקי מיקום ומשחקים בשטחים קטנים, כך שהשחקנים נחשפים למאות החלטות דמויות-משחק - כבר מהגילאים הצעירים. כשהם מגיעים לרמה המקצוענית, ההתנהגויות הללו הופכות לאוטומטיות. כשמסתכלים על שחקנים כמו רודרי, מיקל אויארסבאל, פדרי וגאבי, המשחק שלהם משקף את כל מה שמערכת הנוער הספרדית נועדה לייצר: סריקת המגרש לפני קבלת הכדור, נוחות עם הכדור תחת לחץ, שיתופי פעולה מהירים על הדשא וביטחון בשטחים צפופים. ההצלחה הנוכחית של "לה רוחה" נבנתה על מגע מתמיד בכדור, קבלת החלטות תחת לחץ, מודעות למיקום וחזרתיות טכנית בשטחים צפופים.
ומאחר שכל השחקנים הספרדים גדלים כך, כשהם נכנסים למערך הנבחרות הלאומיות, החיבור שלהם לכדי קבוצה קל הרבה יותר. כל שחקן יודע איך להתקדם יחד עם הכדור כדי להגיע למבנה מושלם שיאפשר לחץ מידי במקרה של איבוד. הם גדלים עם הבנה כמעט אוטומטית כיצד לשחרר לחץ מצד אחד של המגרש לצדו השני, ומקבלים את הכלים המנטליים והטכניים לסרוק את הדשא, להבין את השטחים והחללים סביבם - ובעיקר אלו שלפניהם. כמו כן, במיוחד בנבחרות הבוגרות, כל שחקן מבין היטב את "ההתמחות" הספציפית שלו ואת חשיבותה להצלחת הקולקטיב.
ימאל, שאולי לא כבש או בישל הרבה בטורניר הנוכחי, מבין שהתפקיד העיקרי שלו הוא לייצר עומס באגף אחד כדי שבצד השני תיווצר דלילות שתנוצל. הוא יודע שהוא אמור למתוח את ההגנה באמצעות כדרורים ולפרוץ לרחבה. הוא, וחשוב מכך חבריו, יודעים שבעיטה שלו תהפוך למסוכנת פי כמה אם שלושה או ארבעה ספרדים ייכנסו לרחבה בו-זמנית, כל אחד מהעמדה שלו, ויכסו כמעט את כל השטח מול השער. במקביל, הוא גם מודע לכך שהקבוצה כולה יודעת איך לבודד אותו בשטח קטן כדי שיוציא את המקסימום מכל כדרור.
במונדיאל הזה, ימאל רושם 3.45 כדרורים מוצלחים ב-90 דקות - נתון טוב משמעותית מכל מכדרר מצטיין אחר בטורניר. אוליסה במקום השני עם 2.83, וליאו מסי, המכדרר הטוב בכל הזמנים, רושם 2.59. כלומר, בתפקידו הספרדי הצעיר מצטיין ברמה הגבוהה ביותר, הרבה מעבר למה שמשתקף בשורת השערים והבישולים היבשה.
ולגבי המאבק האישי מול אמבפה: השניים, כמובן, משחקים בתפקידים שונים, אבל אפשר לראות בתוצאות העבר שימאל אף פעם לא הפסיד ליריבו הצרפתי במשחקי הכרעה בטורנירי נוק-אאוט (בין אם בנבחרת ובין אם בברצלונה). הוא יצא כשידו על העליונה בחצי גמר יורו 2024, בגמר הסופרקופה 2025, בגמר הגביע הספרדי 2025, בחצי גמר ליגת האומות 2025 ובגמר הסופרקופה 2026.
מה זה אומר לגבי מונדיאל 2026? לא הרבה, הרי כל טורניר הוא סיפור בפני עצמו. ועם זאת, אל תהיו מופתעים אם הכישרון הספרדי לא יכבוש ולא יבשל, אך נבחרתו תנצח בזכות ה"מחצבה" - הדבר שהופך אותה לקבוצה חזקה יותר מזו שמחזיקה באינדיבידואלים הטובים בעולם.