ה-14 ביולי נחגג כיום הלאומי של צרפת (המוכר בעולם כ"יום הבסטיליה") משום שהוא מציין את נקודת המפנה הדרמטית ביותר של המהפכה הצרפתית בשנת 1789 - מהפכה ששינתה את פני ההיסטוריה האנושית. היום החגיגי, למעשה, הוא חגיגה של שני אירועים חשובים מאוד שהתרחשו באותו תאריך, בהפרש של שנה.
ב-14 ביולי 1789, הבסטיליה - מבצר קודר בלב פריז ששימש כבית כלא פוליטי והסמל המובהק ביותר לעריצות ולדיכוי של השלטון המלוכני - נפלה בזכות המון פריזאי זועם שהסתער על המבנה, כבש והרס אותו. נפילת המבצר הוכיחה שהעם מסוגל להתקומם מול כוחו של המלך. זה היה האקט שסימן את תחילתה הרשמית של המהפכה הצרפתית ואת פירוק שלטון היחיד.
בדיוק שנה לאחר מכן, שבמהלכה נשפך דם רב ברחובות פריז, ב-14 ביולי 1790, נערך בעיר אירוע ענק שנקרא "פסטיבל הפדרציה" (Fête de la Fédération). האירוע נועד לחגוג את השנה הראשונה למהפכה, אך בניגוד לאלימות של השנה הקודמת, הוא נועד להפגין אחדות ופיוס בין כל חלקי העם הצרפתי. שולב בו אף טקס שבו המלך נשבע אמונים לחוקה החדשה.
ויש לומר שגם ה-14 ביולי 1808 היה יום גורלי - הפעם במערכת היחסים המורכבת להפליא בין צרפת לספרד. ביום זה התחולל קרב מדינה דה ריוסקו (Battle of Medina de Rioseco), שבו הצבא הצרפתי בפיקודו של המרשל ז'אן-בטיסט בסייר הביס כוח ספרדי משולב. הניצחון הצרפתי הדרמטי הזה הבטיח לשליט, נפוליאון בונפרטה, את השליטה בצפון ספרד ואפשר לאחיו, ז'וזף, להיכנס למדריד ולהכתיר את עצמו למלך ספרד.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
Today on the WSS Instagram page: The battle of Medina de Rioseco - Spanish rebelling against the tyrannical French. From WS&S 112. - follow the WSS team at https://t.co/Is9Hdxatkb pic.twitter.com/cOJuuR5bue
— WSS Magazine (@wssmagazine) December 28, 2020
העם הספרדי זעם ופתח במלחמת גרילה אכזרית, אך נלחם חזרה גם באמצעות תעמולה קטלנית - מה שכיום מכונה "סאטירה", אך אז הייתה הרבה יותר מזה. הספרדים הדביקו למלך החדש את כינוי הגנאי "פפה בוטייה" (פפה בקבוק) והפיצו שמועות שהוא אלכוהוליסט כבד וחדל אישים. במציאות, ז'וזף היה אדם משכיל מאוד, שהתנזר מאלכוהול וניסה להוביל רפורמות במערכות המשפט והחינוך של המדינה. אלא שמסע ההכפשה הצליח בצורה כה מוחלטת, עד שההיסטוריה זוכרת אותו עד היום כשיכור כושל וטיפש.
זה היה עוד פרק ביחסים בין ספרד לצרפת, המהווים אפוס בן מאות שנים של יריבות עזה, שושלות מלוכה משותפות, התגוששות גיאופוליטית קשוחה, וההבנה המוחלטת שבסופו של דבר - מדובר בשתי אומות דומות מאוד.
אולי הסיפור המייצג ביותר למערכת היחסים הזו הוא על אי הפסיונים. עמוק בתוך מימיו של נהר הבידסואה, המפריד בין שתי המדינות, שוכן אי קטן ולא מיושב. בשנת 1659 חתמו שתי המעצמות על "הסכם הפירנאים", שהביא לסיומן של 24 שנות מלחמה ביניהן.
כדי להבטיח שאף צד לא יוכל לטעון ל"ניצחון מוחלט", הן הגו עסקה ייחודית לחלוקת האי. במשך יותר מ-300 השנים האחרונות, הריבונות עליו מתחלפת מדי שישה חודשים. מ-1 בפברואר ועד 31 ביולי הוא שטח ספרדי רשמי; מ-1 באוגוסט ועד 31 בינואר הוא הופך לצרפתי. זהו הקונדומיניום (שטח בריבונות משותפת) העתיק ביותר בעולם, המנוהל על ידי שני מפקדי חיל הים שמעבירים ביניהם מקל שליחות מטאפורי פעמיים בשנה - מבלי שנורתה ולו ירייה אחת.
צריך להבין משהו על שתי המדינות הללו: מדובר בשתי אימפריות שאפילו חלקו (סוג של) בית מלוכה. כשמלך ספרד, קרלוס השני, מת בשנת 1700 מבלי להותיר יורש, הוא הוריש את האימפריה העצומה שלו לפיליפ מאנז'ו - שבמקרה היה נכדו של מלך צרפת, לואי ה-14. כשראה את בשרו ודמו עולה על כס המלוכה הספרדי, הכריז לואי המנצח בפני חצר המלכות שלו: "הפירנאים חדלו מלהתקיים!". הפירנאים הם רכס ההרים שמהווה את הגבול הטבעי בין המדינות (אגב, הציטוט לא בהכרח שייך לו, אבל זה מה שנחקק בזיכרון הקולקטיבי).
שאר אירופה נתקפה פאניקה מהאפשרות של קיום מעצמת-על צרפתית-ספרדית אדירה ובלתי ניתנת לעצירה, מה שהצית את מלחמת הירושה הספרדית. אף על פי שהגבולות נותרו בסופו של דבר על כנם והמדינות מעולם לא התאחדו, בית בורבון שולט בספרד עד עצם היום הזה.
היחסים האלו אינם שייכים רק להיסטוריה העתיקה; הם התנגשו באלימות גם על כבישים מהירים מודרניים. בשנות ה-80 וה-90, כאשר הספרדים יצאו משלטון דיקטטורי ותעשיית החקלאות שלהם התכוננה להתרחב עם כניסת המדינה לאיחוד האירופי, החקלאים הצרפתים זעמו על יבוא זול יותר שפגע בפרנסתם. הם הפכו ממש לשודדי דרכים, כאשר פעילים הקימו באופן קבוע מחסומים בגבול, חטפו משאיות מסחריות ושפכו מיליוני ליטרים של יין ספרדי, ארגזי עגבניות וטונות של תותים ישירות על האספלט. זה הפך לריטואל עונתי ממש.
כמובן שמאז דברים השתנו ביחסים, ובמיוחד בספורט. רפאל נדאל הספרדי שלט ברולאן גארוס הצרפתי והפך לאהוב הקהל הפריזאי - למרות שבשנים הראשונות נהגו אף לשרוק לו בוז בגלל הדומיננטיות ההיסטורית שלו. כיום הצרפתים סוגדים לנדאל ואף הציבו פסל בדמותו בתחום מתחם האצטדיון הראשי.
הכדורגל - ובמיוחד הקרבות בין הנבחרות הלאומיות (שכן במועדונים ההצלחה הצרפתית מיוחסת, מה לעשות, בעיקר לקטאר) - הוא גם חלק ממערכת היחסים המורכבת וההיסטורית בין שתי המדינות. צרפת וספרד שולטות יחד על בין 10% ל-17% משטחה של אירופה (תלוי אם מחשבים את רוסיה כחלק מהיבשת או לא), ושתיהן שלטו בעבר בכ-20% משטח כדור הארץ כולו.
היום, הן נאבקות רק על השליטה בעולם הכדורגל.