אולי זה קשור ואולי לא, אבל יש משהו משותף ומעניין מאוד בין ארבע הנבחרות שהעפילו לחצי גמר מונדיאל 2026. בשנים האחרונות, שחקני הנבחרות הללו דיברו בגלוי, בפתיחות ומתוך שליחות אמיתית על הבריאות הנפשית שלהם.
נבחרת אנגליה, למשל, ממש שמה במרכז סדר העדיפויות את בריאות הנפש של שחקניה במהלך הטורניר. המאמן תומאס טוכל הביא צוות של פסיכולוגי ספורט כדי לספק תמיכה אישית לשחקנים, לחזק מיומנויות מנהיגות וגם לשפר את התקשורת הפנימית. לפי התפיסה של טוכל, ההשקעה בפסיכולוגיה עוזרת לשפר את הדינמיקה הבינאישית ומסייעת בבניית תרבות קבוצתית.
ואולי חשוב יותר מהביצועים עצמם: כאשר כוכבי אנגליה מדברים בפתיחות על בריאות הנפש ועל הרצון להפחית את הסטיגמה, "שלושת האריות" ממש עוזרים לאחרים ומראים כיצד השקעה בתחום מועילה לספורט, אך גם לחברה כולה.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
ג'וד בלינגהאם, במספר ראיונות, דיבר על הנושא בפתיחות מעוררת הערצה למישהו בן גילו. "הרגשתי פגיע, פקפקתי בעצמי, והייתי צריך מישהו לדבר איתו", הודה. "ניסיתי לשמור על תדמית המאצ'ו הספורטאי הזו של 'אני לא צריך אף אחד'. האמת היא שאני כן צריך. כולם צריכים". הוא הוסיף: "אם אנחנו (הכדורגלנים) יכולים להפגין פגיעות, אז זה פותח פתח לשיחה גדולה יותר עבור אנשים שנאבקים בחשכה. זו החובה של אנשים כמוני, ובמעמד שבו אנחנו נמצאים, לשמש מודל לחיקוי. תרגישו הרבה יותר טוב אם תדברו על הרגשות והתחושות שלכם".
גם הארי קיין דיבר בפתיחות על מצבו ועל זה של חבריו לנבחרת. "לכולנו יש בריאות נפשית, ועלינו לדאוג לה באותו אופן שבו אנחנו דואגים לבריאות הפיזית שלנו", אמר וחיבר את זה לנסיקה המקצועית שלו. "בריאות הנפש סובבת הרבה סביב אמונה עצמית. וזה דבר עצום בכדורגל. אם אתה לא מאמין בעצמך, לא רבים אחרים יאמינו בך. תעבוד קשה ותאמין בעצמך, ואני חושב שתגיע רחוק ככל שהגוף שלך ייקח אותך".
ג'ורדן פיקפורד, שוער הנבחרת, הוסיף: "הבריאות הנפשית שלנו חשובה בדיוק כמו הפיזית. ותמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על הרווחה שלנו". ודקלן רייס גם כן התייחס לנושא: "לאף אחד לא מגיע לעבור קשיים נפשיים לבד. אף אחד לא צריך להעמיד פנים ולהיראות שמח, אבל לא להרגיש כך מבפנים. לאנשים מגיע להיות מאושרים עם עצמם ולדבר כדי לקבל את העזרה שהם צריכים".
כאמור, הפתיחות המפתיעה הזו לא אפיינה רק את האנגלים. גם בנבחרת צרפת, למשל, החליטו לשים במרכז את בריאות הנפש וכיצד הם מסייעים להפחית את הסטיגמה הרעה שנדבקת (עדיין) לגבר שהולך לטפל בעצמו. "אתה יכול לסבול מדיכאון גם בכדורגל. אין צורך להתבייש לומר זאת", אמר בלם הטריקולור איברהימה קונאטה. "דיכאון הוא אישי, הוא עמוק בתוכך. כשאתה מדוכא, זה מתחיל בלב, עולה למוח ומשתלט על הגוף. מבחינתי, זה מה שקשה. אנחנו חייבים לדבר על זה".
קונאטה הוסיף: "לעיתים קרובות שמעתי שחקנים אומרים שהם סובלים מדיכאון ושהאוהדים או אנשים מבחוץ לא מבינים, כי הם מרוויחים הרבה כסף. אבל לא, אלו שטויות ואסור להגיד את זה". חברו להגנה, דאיו אופאמקאנו, שיתף: "התחלתי טיפול כשהייתי בן 15... זה הוציא אותי מהמנטליות שבה פחדתי לדבר. על המגרש הייתי קולני יותר, אז הכדורגל באמת עזר לי... אף אחד לא לעג לי שם. לא גמגמתי כששיחקתי".
אדריאן ראביו, קשר הנבחרת, התייחס גם הוא לחשיבות הנושא לביצועיו: "אם טוב לך בגוף ובראש, על המגרש אתה משחק חופשי ורגוע יותר". ועוסמאן דמבלה, מכוכביה הגדולים של צרפת, סיפר: "אני זוכר רגעים קשים בקריירה שבהם לא יכולתי לוותר. זה היה בעיקר נפשי... זה המסלול שלך, זה הגורל, אלו החיים".
דידייה דשאן, המאמן הלאומי, אף הגדיר את עצמו כמי שעבודתו העיקרית היא מנטלית. "אני מחשיב זאת כעבודה שלי להכין את השחקנים", סיפר בראיון, והוסיף שכל נבחרת מלאה בשחקני עילית שהם "שלמים" מבחינה טכנית, טקטית ופיזית. לדברי דשאן: "מה שמעניק לנבחרת אחת יתרון על פני אחרת הן התכונות המנטליות של השחקנים, הנפש שלהם, האישיות והאמון שהם בונים בתוך הקבוצה. זה הפוקוס שלי".
אפילו בנבחרת ארגנטינה - שאולי מגיעה מהתרבות הכי "מאצ'ואיסטית" שיש - הכוכב הכי גדול, ליאו מסי, דיבר על הפגישה החשובה שהייתה לו עם מטפל. "הייתי מאוד סקפטי בהתחלה. אני מישהו ששומר הכל בבטן. אבל האמת היא שכשהלכתי, זה עשה לי הרבה טוב. ממש אהבתי את זה, וזה עזר לי".
בנוסף לדיבור גלוי על חוויותיו, מסי השתמש בפלטפורמה שלו כדי לתמוך ביוזמות המאתגרות את הסטיגמה. הוא תמך בקמפיין של פיפ"א וארגון הבריאות העולמי "Football Unites the World", כולל קמפיין הרשת #ReachOut המהווה את נדבך בריאות הנפש שלו. הקרן של ליאו תמכה גם היא במגוון יוזמות ושותפים קהילתיים המתמקדים ברווחה הרגשית של ילדים.
בספרד, הרבה בזכות פעולותיו של אנדרס אינייסטה - כוכב הנבחרת האחרונה שזכתה במונדיאל - כבר שנים רבות שמים במרכז את הבריאות הנפשית של שחקני העילית.
בתחילת הקיץ, מועדון הכדורגל ברצלונה והקרן שלו אף השיקו רשמית תוכנית מקיפה לבריאות הנפש, המהווה אבן דרך חלוצית עבור קבוצות ספורט אירופיות. היוזמה מסמנת שינוי תרבותי מסיבי, ומתייחסת לספורטאים לא רק כמתחרים, אלא כאנשים שלמים שרווחתם הפסיכולוגית מניעה ישירות את המצוינות הפיזית שלהם. התוכנית נותנת מענה למציאות האינטנסיבית של ספורט עילית — כולל חשיפה תקשורתית, חרדת ביצוע, פחד מפציעות ודרישה עצמית קיצונית. בארסה פורסת את התוכנית במסגרת אסטרטגית מדורגת כדי להבטיח כיסוי מקסימלי ודיוק מקצועי.
הפריסה הראשונית מגינה ישירות על יותר מ-700 בנים, בנות ובני נוער המתאמנים באקדמיות הנוער (כולל "לה מאסיה"). היא משתלבת בצורה חלקה במערכת הגנת הילד של המועדון (שהוקמה בשנת 2022). המודל יורחב לכל קטגוריות הספורט, כולל הקבוצות המקצועניות לגברים ולנשים בכדורגל, כדורסל, כדוריד, קטרגל ועוד.
המסגרת פועלת תחת גישה ביו-פסיכו-סוציאלית — הבוחנת את המפגש בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים — ובנויה על שלושה תחומי פעולה עיקריים:
מניעה ודה-סטיגמטיזציה תרבותית: התוכנית פונה לתרבויות ספורט מושרשות הרואות בקשיים נפשיים סימן לחולשה. באמצעות חינוך של אנשי הצוות והשחקנים כאחד, ברצלונה שואפת לטפח סביבות בטוחות, מכילות ומגנות.
2. גילוי מוקדם והכשרת צוות: אנשי מקצוע במועדון — כולל מאמנים, מחנכים וצוות רפואי — מצוידים בכלים מיוחדים לזיהוי סימני אזהרה, בניית אמון בינאישי וזיהוי מצוקה בשלב מוקדם.
3. תמיכה מתמחה ומסלולי הפניה: קביעת פרוטוקולים ברורים ובטוחים להפניה מיידית של ספורטאים לטיפול קליני מומחה כאשר מתעוררות הפרעות נפשיות חמורות, תוך הבטחת פרטיות נתונים וסודיות מוחלטת.
ולבסוף, הבריאות והיציבות הנפשית, כמו גם השליטה ברגשות, עוזרות לשחקנים על המגרש עצמו. הנה רק לאחרונה קיבלנו לכך הוכחה במשחק רבע הגמר של אנגליה נגד נורבגיה. בלינגהאם, שהיה חייב להימנע מכרטיס צהוב שהיה גורם להרחקתו מחצי הגמר, סיפר שהיה צריך "לשמור על הרגשות" שלו. טיפול פסיכולוגי, מתברר, הוא כנראה הדבר העיקרי שעוזר לעשות בדיוק את זה.