והיה אם נבחרת הכדורגל של ארגנטינה תיזכה לעוד בעיטת עונשין במהלך המונדיאל, האם ליאו מסי שוב יהיה זה שיבעט? שאלה זו מתבקשת מפני שמסי כבר הספיק להחטיא במונדיאל 2026 פעמיים מהנקודה הלבנה.
אין ספק שנוכח מעמדו המיוחד בארגנטינה, ובהיותו הכל יכול בנבחרת, אם ירצה לבעוט בפעם השלישית ברציפות, איש לא יעז להתנגד. אולי ליאו אף מקווה בסתר ליבו לקבל את השריקה המיוחלת, רק כדי להוכיח שהשאיר מאחור את שתי החטאותיו האחרונות. בינו לבין עצמו אין הוא מבין איך וכיצד כשל פעמיים ברציפות מהנקודה הלבנה.
כך או כך, השבוע במשחק חצי הגמר, לו ולחבריו ישנה אמביציה מיוחדת להגיע לגמר דווקא על חשבונה של נבחרת אנגליה. הארגנטינאים יראו בכך בונוס חלומי, שלא לדבר על המשימה העומדת לנגד עיניהם: זכייה שניה ברציפות בגביע העולם.
ומכאן לנושא אחר. קראתי את המיתקפה המיותרת שבוצעה על מאמנה של נורבגיה, משום שהחליף את כוכבה של הנבחרת ארלינג האלנד, בדקות האחרונות של משחקה מול אנגליה. אני לעומת זאת משוכנע שהוצאתו מהמגרש התחייבה והייתה הכרחית.
כי כבר במהלך המחצית השנייה של ההתמודדות, בלטה העובדה שהאלנד מתקשה לעמוד על רגליו. הוא פסק מלרוץ, ועבר להליכה איטית. אי אפשר היה שלא להיווכח בכך, ולכן כל טענה כלפי מאמנו מתעלמת מקריסתו הפיזית של הענק הנורבגי. כל בר דעת יודע שבמצב רגיל חייב האלנד להישאר במגרש עד לשריקת הסיום, אך כאמור הפעם הוא בקושי זז, ולמעשה חדל מלסכן את ההגנה האנגלית. בהפסקה שלפני תחילת הארכה אף זכה לעיסוי מהיר בניסיון לאושש את שריריו - ללא הועיל.
יתכן מאד שההחלטה להחליפו נעשתה מאוחר מידי, והיא התאחרה מפני שלא קל לוותר על הכובש הבולט בנבחרת, אפילו בעת שרגליו היתקשו לשאתו. הפעם האלנד לא יכול היה להציל את נבחרתו.