קלינגר, נמני ושומי מגיעים לרגע ההכרעה

כמעט חצי שנה עברה מאז הגיע ניר קלינגר לצומת החשוב ביותר בקריירת האימון שלו. יכול להיות שזה היה מוקדם מדי אפילו בשבילו, יכול להיות שההחלטה תתגלה כמוצלחת במיוחד. או אולי כטעות פטאלית. מוזר, חצי שנה אחרי ועדיין אי אפשר לומר משהו נחרץ על ההחלטה שקיבל באותו צומת. אפילו לא שהוא אמיץ או טיפש.

מכבי ת"א לא יציבה יצאה במחזור ה-14 למשחק חוץ מכריע בחיפה. קלינגר ושחקניו היו במרחק תשע נק' מבוגרת ליגת האלופות. הפסד, וקלינגר מצטרף למאמני מכבי שהבטיחו הרבה וקיימו מעט. הפסד, והיכולת שלו לשנות דפוסים בקבוצה תקוצץ משמעותית. הפסד, ומעמדו, למרות השלווה של הרציקוביץ', ייבחן מחדש. קשטן, למשל, היה בוחר בסיטואציה הזאת ללכת על תיקו, לא לסכן דבר, להרוויח זמן. כך הוא נוהג דרך קבע במשחקי עונה. אבל קלינגר - בגלל שהוא צעיר, אופטימי, חסר אחריות, הרפתקן - כל אחת מהתשובות עדיין אפשרית, החליט להמר.

אבי נמני סיים את המשחק הזה על הספסל. 90 דקות כולל תוספת זמן. שלושה חילופים היו - קובי מוסא, משה מישאלוב ועמיר תורג'מן. זאת היתה ההחלטה של קלינגר. אם מכבי תל אביב תנצח, תסיים בתיקו או תפסיד, היא תעשה את זה בלי נמני. מכבי ניצחה, עשתה דרך מדהימה ועד לפני כשבוע נראתה כמי שנהנית מיתרון במירוץ לאליפות. ההחלטה שנתקבלה במחזור ה-14, להפקיד את הקבוצה ברגליים של ברוך דגו, נראתה מבריקה. מכבי עשתה כמעט הכל נכון ובינתיים ויתרה על נמני. גם הוא ויתר עליה. קלינגר כבר כמעט סימן וי על הצומת ההוא.

מה פירוש המלה "ויתרה"? גרמה לו להבין שלא בונים עליו. שהוא שחקן מיותר, אחד שאין ברירה אלא להיתקע עמו עד לסיום. נכון שההתבטאויות היו הרבה יותר דיפלומטיות, והזכירו למשל שיקולים מקצועיים, אבל גם בצומת ההוא הם היו רק חלק מההחלטה.

רק שנמני שונה בעניין הזה מרפי כהן או עמיר תורג'מן. עוצמת הכוח שלו בקבוצה אחרת, הרקורד שלו אחר, המעמד אחר. יש מעט מאוד כוכבים בעולם, שמוכנים להילחם על המעמד שלהם. מבחינתם, המעמד הזה, מרגע שהושג, הוא דבר נצחי. אם כבר נאבקים עליו, אז לא דרך המגרש. בדיוק כפי שנמני עשה. רפי כהן ותורג'מן מאמינים שההחלטה להושיב אותם על הספסל מקצועית, גם אם מוטעית, אז הם לא מוותרים. מגבירים את קצב האימונים, שותים בצימאון כל דקת משחק. עבורם כל שנייה על כר הדשא היא הזדמנות לשכנע את המאמן שטעה. תורג'מן עשה את זה כבר בניצחון ההוא שהחזיר את מכבי תל אביב לליגה. נו, הניצחון בחיפה בלי נמני. רפי כהן חיכה עד למחזור האחרון, לאפשרות להתענג על ההגנה של חנן אזולאי. נמני ודאי לא מתכוון לנסות ולהוכיח את כוחו ונחיצותו בארבעת המחזורים האחרונים. את זה כבר עשה דרך ההתנהגות של טל בן חיים וההצהרה של ראובן עובד על נחיצותו - של נמני כמובן - לקבוצה.

זאת לא עונה טובה של נמני, בלי קשר להתנהלות של קלינגר. הוא נפצע יותר מדי, שיחק מעט מדי, נראה לא פעם כסיבה לכך שמכבי ת"א כבויה כבר יותר מדי שנים. מילא אם הכישורים שלו היו מוטלים בספק, את זה הוא היה יכול לפתור בכמה ביצועים. כנראה. רק שהעונה הזאת הציבה סימן שאלה לגבי הנחיצות שלו למכבי, אפילו לגבי התרומה שלו למועדון. מאז הניצחון ההוא על חיפה, יותר ויותר אנשים השתכנעו שנמני היה החסם הכי קשה עבור מכבי. פתאום הכל השתחרר, הקבוצה נראית רעננה, אוהבת את המשחק, מלאת חדווה. אפילו הכדורגל תואר כהרבה יותר טוב ממה שהיה בפועל. האמת, אפילו נמני לא חשב שיש לו כזאת השפעה על הקבוצה.

אבל לפני שלושה שבועות ברוך דגו נפצע וגמר את העונה, והעיניים הופנו מיד לעבר נמני. עוד צומת, שסביר שקלינגר לא חשב שיגיע אליו. לבטח לא רצה. נמני אולי ייחל לצומת הזה, אבל לא כעת. פתאום הוא חזר לעמדת המושיע. נכון שהוא פצוע, אבל זה השחקן שבמהלך אחד יכול להכריע משחק. שבכמה ביצועים יסיר ספק. כנראה. משני טעמים: האם הוא רוצה, האם הוא יכול. והמשפט הזה נכון לגבי קלינגר ונמני כאחד. האם קלינגר יאפשר לנמני לחקוק את שמו על האליפות, האם הוא בכלל מאמין ביכולות שלו לעשות זאת; האם נמני מעוניין לעזור למאמנו להשיג תואר מדהים, האם הוא יכול.

ביום שבת בנתניה התקבלה תשובה חלקית של השניים. קלינגר, נאמן לדרכו, לא שילב את נמני בהרכב. נמני, מצידו, ביקש לשחק כמה שפחות. "אבי נמני כשיר לפחות שבועיים-שלושה. אולי לא לתשעים דקות, אולי הוא לא הכי חד, אבל אפשר להשתמש בו. אם המאמן היה רוצה לעשות את זה", הבהיר גורם במכבי שבקיא בכשירות השחקנים. נמני לא ויתר. גם כאשר קלינגר גילה סימני שבירה ובדקה ה-30 לערך ביקש מנמני להתחמם, הבהיר השחקן כי לא יהיה מסוגל לסיים את המשחק. קלינגר נשבר בדקה ה-61, גם נמני. מכבי בדקה ה-67. מחר, שניהם שוב יגיעו לצומת מכריע. כן, גם מכבי תל אביב.

למאמן מכבי חיפה אין ספק מה היה הצומת המרכזי שלו העונה. הוא, להבדיל מקלינגר, הגיע אליו עוד לפני שריקת הפתיחה של ליגת העל. "ברגע שהחלטתי ללכת על כל הקופה בליגת האלופות, ידעתי שהבנייה של העונה הזאת מבחינת יחסי כוחות תהיה שונה. רק שאז, לא לקחתי בחשבון כל כך הרבה פצועים. ידעתי שתהיה ירידה ביכולת, אבל לא כל כך הרבה פציעות ארוכות".

אחרי חלום ליגת האלופות ומכירת יעקובו איגביני, לשום היה ברור שמכבי חיפה צריכה חיזוק כדי לזכות בתואר אליפות. השאלה היתה באיזה חלק. הליגה המשיכה להתקדם, חיפה לקרטע. הפער בצמרת קוזז באדיקות. שום שוב הגיע לצומת חשוב. ההחלטה שלו הביאה למכבי חיפה את עידן טל ואליניב ברדה, על חשבון ניר סביליה ואיל אלמושנינו. ורפי כהן.

אבל משהו בהתאקלמות של עידן טל בקבוצה לא עבד. הוא הגיע עם כושר לא טוב אחרי פציעה ותקופה ארוכה על הספסלים באוורטון וראיו ויאקנו, נכנס לעמדה שבעיקר פגמה בפריחה של זנדברג והצליח להסתכסך עם ג'ובאני רוסו. לא ברור על מה בדיוק. אולי רוסו לא אהב שבעמדה של פראליה משחק ישראלי. אולי העריך שפראליה יכול לתרום יותר. בכל מקרה, זה מעולם לא התחבר. שום, להבדיל מקלינגר, היה גמיש הרבה יותר. הוא לא נשאר נאמן להחלטתו, ועידן טל החל להידחק יותר ויותר אל הספסל. שום בחר ללכת עם הכוכב שלו - רוסו.

ביום שבת, בטדי, מכבי חיפה חזרה להוביל במירוץ לאליפות. נכון, היא עדיין במקום השני בגלל יחס שערים פחות טוב, אבל בשבת יש לה את בני יהודה שנשארה בליגה. עידן טל היה על המגרש בטדי עד לדקה ה-59 וחיפה פיגרה 2-0. רפי כהן הרגיש את הדשא החל מהדקה ה-46. באדיר החליף את טל וחיפה החלה לדרוס. זה נגמר עם 3-4 לחיפה, ותחושה חזקה אצל טל שהוא סיים את חלקו בחיפה העונה. בגביע מול כפר כנא הוא קיבל עדות ראשונה לכך. הוא ישב על הספסל וחיפה פירקה את הקבוצה מהלאומית 0-7. זה היה רק חלק בצניחה החופשית של טל. אפילו אברהם גרנט, אחד ששמר לו אמונים, ויתר עליו לחלוטין בניצחון מול קפריסין.

עידן טל פתח את הפה, והאשים את חיפה. ב"ידיעות אחרונות" הוא צוטט: "במקום לעזור לי, במכבי חיפה מנסים לפגוע בי. יש לי חוזה לעוד שלוש שנים, אבל אני צריך כמה ימים למחשבה". שום לא נוטה להתרגש מהצהרות של שחקניו בעיתונות. הרבה בגלל האופן שבו הוא תופס את מקצוע העיתונות. ובכל זאת, ההצהרה של עידן טל הוציאה ממנו את התגובה הבאה: "חיפה הביאה אותו בינתיים, לא הוא את חיפה". לפחות כרגע, נראה שעידן טל הביא את עצמו לצומת קבלת ההחלטות של מכבי חיפה עוד לפני סיום העונה.

במקרה של רפי כהן, שום עשה חושבים מחדש. באקט די נדיר במחזותינו, הוא הודה כי יתכן שטעה, כאשר לא עשה שימוש תכוף יותר בחלוץ. ורפי כהן, להבדיל מאבי נמני, הוכיח כבר בשבת האחרונה, כי במקרה שלו התשובה לשתי השאלות ברורה: הוא רוצה ויכול. שלושער שלו נגד בית"ר החזיר את חיפה לעמדה קדמית במאבק האליפות. כן, שוב בגלל שאוחנה ובני יהודה יהיו בקרית אליעזר בשבת.

שום תהה במהלך העונה לגבי היכולת של כהן, מעולם לא לגבי הרצון שלו. קלינגר, לעומתו, גם כן ארבעה מחזורים לסיום, עדיין לא מצליח לקבל תשובה ברורה מאבי נמני על אחת מהשאלות האלה: עד כמה הוא באמת רוצה, עד כמה הוא באמת יכול לעזור למכבי להשיג את האליפות. מכבי תל אביב, אלא מה.