ארגנטינה אמנם עלתה הבוקר (ראשון) לחצי גמר המונדיאל עם ניצחון 1:3 על שוויץ, אבל אם מישהו מחפש במשחק הזה הוכחה לכך שהיא מועמדת בכירה לזכייה - הוא לא ימצא אותה. בפעם השלישית ברציפות בטורניר האלביסלסטה לא שכנעו. אחרי שנזקקו להארכה מול כף ורדה ומהפך דרמטי בתוספת הזמן נגד מצרים, גם מול שווייץ הם נראו רחוקים מהיכולת שמצופה מאלופת העולם.
עוד לפני שריקת הפתיחה שווייץ קיבלה מכה קשה עם היעדרותו של יוהאן מנזאמבי, הכוכב הצעיר שלה, שבמשחקים הקודמים היה האיש שעשה עבורה את ההבדל. לכאורה זו הייתה בשורה מצוינת עבור ארגנטינה, אבל על כר הדשא זה כמעט לא הורגש. ליונל סקאלוני המשיך עם היהלום שלו במרכז המגרש - 4:4:2 עם ארבעה קשרים בעלי אוריינטציה הגנתית. פארדס היה מהבודדים שאפשר לציין לטובה, לצדו מקאליסטר, רודריגו דה פול ואנסו פרננדס. הבעיה היא שהמערך הזה מעניק יציבות מסוימת בהגנה, אך גובה מחיר עם הכדור. אין שחקני אגף, אין אופציות מסירה וכל ההתקפות מקריות.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
שוויץ לחצה גבוה מהרגע הראשון ולא נתנה לארגנטינה לנשום. מסי, שלא מרבה לבצע תנועות בלי הכדור, התקשה להשתחרר. חוליאן אלברס התרוצץ, לחץ, עבד גם עבור מסי מבחינה הגנתית, אבל התקפית זה כמעט לא הניב פירות. למרות זאת, דווקא ארגנטינה עלתה ליתרון, כשמסי הרים קרן מדויקת ומקאליסטר נגח פנימה. אלא שגם אחרי השער, התחושה לא השתנתה. שווייץ הייתה הנבחרת המאורגנת יותר.
להבדיל מהארגנטינאים אצל השוויצרים הכל מתוכנן, הלחץ, ההנעת הכדור, היציאה קדימה. הבעיה שלה הייתה בדיוק אותה בעיה שמלווה אותה לאורך כל הטורניר: חוסר איכות בחלק הקדמי. בלי מנזאמבי, אנדוי אמנם כבש, אבל הוא לא איכותי מספיק, והשוויצרים לא הצליחו לייצר הכרעה, וורגאס - השחקן היצירתי ביותר שלה - נשאר משום מה על הספסל עד ההארכה. בסופו של דבר השוויון הגיע בצדק, ואז הגיע הרגע שייזכר יותר מכל מהמשחק הזה.
אחד החוקים החדשים שנכנסו לקראת המונדיאל כבר בא לידי ביטוי במשחק בין ארצות הברית לפרגוואי, אז אלמירון הורחק בעקבות הנחת יד על הפה. הפעם הגיע תורו של חוק אחר להשפיע בצורה דרמטית. פארדס ביצע עבירה על אמבולו וספג כרטיס צהוב. לפי החוקה החדשה, גם צהוב שגוי ניתן לבדיקת VAR. השופט נשלח למסך כדי לבחון את ההחלטה, ושם התברר שלא רק שהעבירה לא הצדיקה צהוב לפארדס - אמבולו בכלל התחזה. השופט ביטל את הכרטיס לפארדס, העניק צהוב לאמבולו על ההתחזות, ומשום שזה היה הצהוב השני שלו - הרחיק אותו.
זו הייתה דרמה אדירה. אמבולו פרץ בבכי, איבד את העשתונות, ושווייץ למעשה איבדה באותו רגע גם את המשחק. ויש כאן גם אירוניה גדולה. אם פארדס כלל לא היה מקבל את הצהוב, ה-VAR לא היה מתערב, ההתחזות של אמבולו כלל לא הייתה נבדקת, וההרחקה הזו לא הייתה מתרחשת.
מהרגע ששווייץ נותרה בעשרה שחקנים, ארגנטינה השתלטה על המשחק, אבל גם ביתרון מספרי היא התקשתה לייצר מצבים. שוב קיבלנו את אותה תחושה: אם הכדור לא עובר דרך מסי, שום דבר לא באמת קורה. היעדרו של אנחל די מריה ממשיך להיות מורגש. אין שחקן שמסוגל לייצר עומק מהאגף או לנצח את המגן שלו באחד על אחד. טיאגו אלמאדה עדיין לא מצליח להיכנס לנעליים האלה, וזו כנראה גם הסיבה שסקאלוני מעדיף להוסיף עוד קשר למרכז במקום עוד שחקן התקפה.
גם כשהארגנטינאים כבר הגיעו לאזורי ההגבהה, לא היה להם למי להרים. לאוטרו מרטינס לא מספיק גבוה, אלברס נוטה לברוח לצדדים, ובמרכז הרחבה לא הייתה כתובת מול הבלמים הגבוהים של שווייץ. רק לקראת הסיום סקאלוני הכניס את חוסה לופס מפאלמיירס, ולפתע הייתה לארגנטינה נוכחות אמיתית ברחבה. חלוץ גבוה שמחכה לכדורים, בדיוק הפרופיל שהיה חסר לה לאורך כל המשחק.
בסופו של דבר ההכרעה הגיעה דווקא מרגליו של חוליאן אלברס, שכבש את שער הבכורה שלו בטורניר עם בעיטה אדירה לחיבורים הרחוקים. שער שהגיע בדיוק בזמן. בסיום לאוטרו מרטינס כבר חתם את התוצאה עם שער שלישי לארגנטינה. ארגנטינה אמנם בחצי הגמר, אבל היא עדיין רחוקה מלהרשים. שלושה משחקי נוקאאוט רצופים עם הרבה מאוד קשיים, מעט מאוד יצירתיות ותלות כמעט מוחלטת במסי שלא כבש לראשונה בטורניר.
בחצי הגמר תחכה לה אנגליה, שניצחה גם היא את נורבגיה רק אחרי הארכה. אלא שבניגוד לארגנטינה, האנגלים מגיעים עם סגל עמוק יותר, מגוון יותר ובעיקר מאיים יותר בחלק הקדמי. נכון לעכשיו, הם נראים כפייבוריטים הברורים להעפיל לגמר.