בתקופה שבה באנגליה מחליפים ראשי ממשלה בקצב מהיר יותר מחילופי המנג'רים בפרמיירליג, ובימים שבהם מרגיש כי החברה האנגלית מעולם לא הייתה מפולגת ומקוטבת כל כך, עדיין, בכל זאת, יש זירה אחת בודדת שבה שומרים על חזית לאומית אחידה ואהובה.
נבחרת אנגליה בגרסתה בקיץ 2026, מונהגת על ידי מאמן גרמני מנוסה, מצליחה בעקביות לעשות צעד אחר צעד בדרך להגשמת הפנטזיה הלאומית וללכת עד הסוף בטורניר גדול לאחר עשרות שנות המתנה. ההופעות עצמן רחוקות מלהיות מבריקות, אבל התעלויות רגעיות של כוכבי-על בדמותם של הארי קיין וג'וד בלינגהאם, שהופכות לשגרה רגילה לחלוטין, נוטעות תקווה אמיתית שזה יכול וצריך להיות הקיץ של נבחרת שלושת האריות להשיב את הכדורגל הביתה.
"עשור לאחר הברקזיט, ועדיין הדיון האם היינו צריכים לצאת מהאיחוד האירופי הוא חלק משגרת הוויכוחים התמידית בחיינו", משתף בחיוך ריצ'ארד הארינגטון, בזמן שהוא וחבריו מהווים חלק ווקלי וגאה מהאוהדים האנגלים שהצטופפו בפאב "ויקטוריה טאפס" במרכז לונדון בשעות הקטנות של הלילה לצפייה משותפת במשחק שמינית הגמר נגד מקסיקו.
"זה מרגיש כאילו אין הסכמה בחברה שלנו כיום על שום דבר: פוליטיקה, יוקר המחיה, נושאי ההגירה... ועדיין, כשאנגליה משחקת, אנחנו שמים בצד את כל הניגודים ואת היריבויות של המועדונים שלנו בעונת הכדורגל הסדירה, כדי לגבות את הנבחרת הלאומית באהבה טהורה", הדגיש.
את עידן החוליגניזם, שהיה מחלה ארורה שליוותה את הכדורגל האנגלי במשך שנים ארוכות, החליפה האהבה העמוקה לשלושת האריות, כשעשרות אלפי אוהדי הנבחרת מהווים גוש נאמן שנוסע עם הנבחרת הלאומית לכל יעד בעולם בטורנירי המוקדמות השונים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בגביע העולם.
העלויות הכבדות שנלוות לנסיעה לטורניר הנוכחי הן נושא דיון מרכזי, כשספק רב אם קיים אוהד אנגלי שנמצא כעת בארצות הברית ואינו מכיר אוהד כלשהו שנאלץ להישאר בבית בשל העול הפיננסי הכרוך בנסיעה למונדיאל 2026.
"בפעם האחרונה שבה ארצות הברית אירחה מונדיאל, כלל לא העפלנו. 32 שנים לאחר מכן, ואנחנו שלושה משחקים בלבד מזכייה. זה מדגים שוב עד כמה השתדרגנו כנבחרת בשנים האחרונות", אומר בסיפוק ג'ים ביזלי, שאמנם נאלץ לצפות בשלב שמינית הגמר בפאב בלונדון, אך שריין מראש כרטיס לרבע הגמר טרם הטורניר תמורת 1,200 לירות שטרלינג, מבלי לדעת בכלל האם אנגליה תעפיל לשמונה האחרונות.
צמד המילים "גארת' סאות'גייט" שב באופן קבוע בנושאי שיחה עם האוהדים האנגלים, שיודעים לתת את הכבוד הראוי למנג'ר המקומי שהצליח להשיב את אנגליה למרכז הבמה האירופית, עם העפלה לשני גמרים ברציפות באליפויות אירופה האחרונות, ועל הדרך סיפק שיפור משמעותי גם בטורניר הגדול ביותר בגלובוס, עם העפלות לחצי גמר ולרבע גמר גביע העולם תחת הדרכתו.
לא, תחת הנהגתו של סאות'גייט, אנגליה טרם הצליחה לנער באופן מוחלט את התדמית של "הלוזרית הנצחית" שדבקה בה במשך עשורים רבים, אבל במולדת הכדורגל זוכרים היטב שלפני הגעתו של סאות'גייט אנגליה חוותה רגעי שפל שונים, בדמות ההדחה מול איסלנד לפני כעשור ביורו 2016, שלב הבתים המביך במונדיאל 2014 בברזיל ואי-ההעפלה ליורו 2008 בקמפיין הכושל של סטיב מקלארן, כשבבית המוקדם פגשו את נבחרת ישראל פעמיים.
גם הלאומניים שבאוהדי הנבחרת הלאומית, שלא התלהבו בתחילה ממינויו של מנג'ר זר נוסף, נתנו אמון בסופו של דבר בתומאס טוכל, כשקיוו שדווקא המנג'ר הגרמני בן ה-52, שמחזיק במוניטין ישיר למדי של מנג'ר "שלא רואה ממטר", הוא שידע לקחת את אנגליה צעד קדימה, לארץ המובטחת.
לפני תחילת הטורניר, מפגשי נוקאאוט תיאורטיים עם נבחרות בדמותן של קונגו, מקסיקו ונורבגיה היו גורמים לחיוך עצום להתפרש על פניהם של האוהדים האנגלים. אולם בפועל, הן הנבחרת האפריקאית והן הנבחרת המארחת הציבו בפני טוכל וחניכיו אתגרים רבים והיוו ניגוד מוחלט להגדרה "יריבה נוחה".
היריבה הסקנדינבית שממתינה כעת בשלב רבע הגמר כבר זכתה בתואר הבלתי מעורער "סיפור הסינדרלה" של הטורניר, ועם העוצמות שברשותה, בהנהגתם של ארלינג הולאנד ומרטין אודגור, נורבגיה תגיע לעימות הישיר מול אנגליה ללא שום תחושת נחיתות.
אודגור עצמו הפך לפני פחות מחודשיים לקפטן ארסנל הראשון שמניף את צלחת האליפות עבור התותחנים זה 22 שנים, ועשוי לפגוש בעימות חזיתי לא פחות מארבעה מחבריו לקבוצה. אחד מהם, דקלן רייס, אמנם מוזכר באופן תמידי כקפטן ארסנל העתידי ובתור מי שמכהן בפועל כבר תקופה ממושכת כ"בעל הבית" של הקבוצה, אבל התמודד עם מחלה בימים האחרונים ואינו כשיר במאת האחוזים להתמודדות.
עם 112 שערים בליגה הבכירה באנגליה עד כה, ארלינג הולאנד כבר גורם לאלן שירר להזיע בפומבי ובהפנמה שתואר "מלך שערי הפרמיירליג בכל הזמנים" ייגזל ממנו באופן רשמי בשנים הקרובות.
הנבחרת הנורבגית מאוזנת ועמוסה בכישרון במגוון עמדות, אך בסופו של יום הצלחה או כישלון עתידי שלה במוצאי שבת יקומו או ייפלו על כתפיו הרחבות של החלוץ האימתני בן ה-25, שהתעלל גם בברזיל בשלב האחרון והעלה את מאזנו לשבעה שערים בטורניר עד כה.
לא פחות מחמישה שחקני מנצ'סטר סיטי בסגל אנגליה הנוכחי שיתפו פעולה עם הולאנד בעונה האחרונה, וצמד הבלמים של טוכל, סטונס וגהי, ינסו לעשות את מה שהם מנסים, וככל הנראה נכשלים בו באופן תמידי, באימוני הסיטיזנס - לעצור את החלוץ הנורבגי.
עבור אוהד כדורגל הנבחרות הממוצע במונדיאל, אין כנראה שיר מעצבן יותר מהפזמון האנגלי המפורסם: "It's coming home!", שמבוצע על ידי אוהדי שלושת האריות באופן קבוע מאז אירוח היורו לפני שלושים שנה. אבל עבור האומה האנגלית, שהולכת וצוברת טירוף ממשחק למשחק בטורניר, את המנגינה הזאת - כך הם יקוו - אי אפשר להפסיק, גם אם הלילה (ראשון, 00:00, ספורט1) המשוכה הנורבגית תציב בפניהם אתגר מקצועי חדש, שעמו טרם התמודדו עד כה במונדיאל 2026.