אחרי שמרוקו הרשימה לאורך כל המונדיאל והדיחה את הולנד וקנדה בדרך לרבע הגמר, המשחק מול צרפת שם את הכל בפרופורציות. לא בגלל שמרוקו הייתה חלשה, אלא בגלל שהפערים מול אלופת העולם לשעבר היו כל כך ברורים. דווקא אחרי כל מה שראינו מהמרוקאים בטורניר, המפגש הזה המחיש עד כמה נבחרת צרפת נמצאת ברמה אחרת. עליונות בכל פרמטר - פיזיות, מהירות ויכולת אישית בלתי נגמרת.
דידייה דשאן החזיר להרכב את דזירה דואה במקום בראדלי ברקולה, בעוד שמאנו קונה המשיך לקבל את הקרדיט בקישור על חשבונו של אורליאן טשואמני. זו הייתה החלטה מעט מפתיעה, אבל קונה החזיר בענק עם עוד הופעה מצוינת במרכז המגרש. מנגד, מרוקו הגיעה ללא החלוץ שלה אסמעיל סייבארי שנפצע, ובמקומו פתח בילאל אל-חאנוס, שאינו חלוץ טבעי - שינוי שפגע במשחק המעבר של המרוקאים.
המחצית הראשונה הייתה בשליטה צרפתית, אבל למרות היתרון הברור, הצרפתים התקשו למצוא את הרשת. ואז הגיע הפנדל, אשרף חכימי איבד כדור גבוה כשהיה בעמדה התקפית, אמבפה זיהה מיד את השטח שהותיר מאחוריו, דהר קדימה, עבר את מזראווי וסחט פנדל. אלא שאז הגיע שוב יאסין בונו, ואמבפה (שבדומה למסי, החמיץ כבר שני פנדלים בטורניר) מוכיח לנו שהלחץ משפיע גם על הגדולים ביותר.
בונו עצר את הפנדל של אמבפה ורשם את עצירת הפנדלים הרביעית שלו במונדיאלים. המספרים שלו בלתי נתפסים: מתוך תשעה פנדלים שנבעטו מולו במונדיאלים, ארבעה נעצרו, שלושה נוספים נבעטו מחוץ למסגרת, ורק שניים נכנסו לרשת. הנתונים האלה ממקמים אותו כאחד משוערי הפנדלים הגדולים בתולדות המונדיאל.
מעבר לכדורגל, היה כאן גם סוג של דרבי. לא מעט משחקני מרוקו גדלו והתחנכו בצרפת, איוב בועדי, הקשר האחורי הצעיר של מרוקו, שימש בעבר כקפטן הנבחרת הצעירה של צרפת. לכן היה למשחק גם מטען רגשי מיוחד.
אחרי מחצית ראשונה מאופסת, צרפת העלתה הילוך. היא פתחה את המחצית השנייה בלחץ חזק בעוד שמרוקו ניסתה בעיקר להרגיע את הקצב באמצעות הנעת כדור סתמית. יש לה שחקנים טכניים שמסוגלים להחזיק בכדור, אבל מול הלחץ והאיכות של צרפת זה כבר לא הספיק.
ואז הגיע הרגע של אמבפה. אחרי החמצת הפנדל הוא תיקן בענק עם שער אדיר, כזה שאופייני לליאו מסי, עם בעיטה מתוחכמת לפינה הרחוקה, פעולה אישית יוצאת דופן שהכריעה את ההתמודדות. מיד לאחר מכן המאמן המרוקאי ביצע שינוי מתבקש, הוציא את אל-חאנוס והכניס את רחימי, חלוץ טבעי, אבל גם זה כבר לא הצליח לשנות את המומנטום.
מי שסגר את הסיפור היה עוסמאן דמבלה. הוא לא היה במשחק גדול ולא הורגש יותר מדי במשך דקות ארוכות, אבל זו בדיוק הגדולה של שחקני על. גם ביום בינוני הם צריכים רגע אחד בלבד כדי להכריע משחק. דמבלה ניצל את ההזדמנות שלו, כבש שער נהדר והבטיח את המקום של צרפת בחצי הגמר.
וכדי להבין עד כמה הסגל הצרפתי עמוק ועשיר, מספיק להסתכל על הספסל. ריאן שרקי, אחד הכישרונות הגדולים בכדורגל העולמי ושחקנה של מנצ'סטר סיטי, לא קיבל אפילו דקה. כששחקן ברמה כזו נשאר על הספסל במשך משחק שלם, זה אומר הכל על העוצמה שיש לדשאן בידיים. וגם לדשאן מגיעות מחמאות, אחרי שנים שהיה מושמץ ולא מוערך הוא בוחר הרכבים מצוין וגם מגיב טוב בזמן אמת במהלך המשחקים. נכון יש לו סגל מצוין ועדיין צריך לדעת איך להשתמש בצורה אידיאלית בכלים שיש לו והוא עושה זאת נפלא.
בסופו של דבר, אם מסתכלים על תמונת המצב בטורניר כולו, צרפת היא הנבחרת היחידה שקשה להמר נגדה. צרפת נראית כמו הקבוצה השלמה ביותר במונדיאל. היא יודעת לנצח גם כשהיא לא מבריקה, יש לה כוכבי על שמכריעים משחקים בכל רגע, סגל עמוק כמעט בלי סוף, והתחושה היא שככל שהטורניר מתקדם כך היא רק הופכת למועמדת ברורה יותר ללכת עד הסוף.