צרפת זוכה, ובצדק מוחלט, לתשבחות על מערכת טיפוח הנוער שלה. היא מייצרת כל כך הרבה שחקנים ברמה גבוהה, ולכן הפכה למודל לחיקוי עבור מדינות רבות אחרות - מבלגיה, דרך שווייץ ועד גרמניה. אבל הנה משהו משותף, מעניין וכמעט שלא מדובר עליו, בין הנבחרת של 2018 לזו של 2026: השחקן היצירתי ביותר של דידייה דשאן גדל "מחוץ למערכת" המקומית.
אנטואן גריזמן, שהיה הפליימייקר המרכזי של הטריקולור ברוסיה 2018, גדל באקדמיה ספרדית (ריאל סוסיאדד), והשחקן היצירתי ביותר בסגל של 2026 התחנך גם הוא מחוץ לצרפת - בעיקר בלונדון. מייקל אוליסה, תוצר האקדמיות של ארסנל, מנצ'סטר סיטי, צ'לסי ורדינג, הפך לאחד השחקנים המלהיבים בעולם, והוא משחק במדים הלאומיים בעיקר מכיוון שהעריץ שחקן שכיכב קרוב אליו: תיירי הנרי בארסנל. ההתבגרות של הקשר הופכת אותו לשחקן כל כך מיוחד עבור מדינה שמעולם לא התגורר בה.
אוליסה הוא אחד הקשרים ההתקפיים הטובים בשנים האחרונות. אחרי שכיכב בפרמיירליג במדי קריסטל פאלאס, הפך לכוכב בעל שם עולמי בבאיירן מינכן. כאמור, הוא הכוח היצירתי של צרפת, למרות שנולד בכלל במערב לונדון.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
כבן לאם צרפתייה-אלג'יראית ואב ניגרי, הרקע הרב-תרבותי שלו העניק לו, לדבריו, מגוון יוצא דופן של אפשרויות. למעשה, הוא היה זכאי לייצג ארבע מדינות: אנגליה, צרפת, אלג'יריה וניגריה. ב-2019 בחר לייצג את הצרפתים, ולאחר שהבריק באולימפיאדת פריז 2024 תחת גיבור ילדותו הנרי, קיבל באוגוסט של אותה שנה את זימון הבכורה לסגל הבוגר מדשאן.
"תמיד הרגשתי חיבור לצרפת, ובגלל זה אני משחק כאן", אמר הכוכב, שהיה ילד ביישן באופן קיצוני ובקושי דיבר, אך תמיד הרשים על מגרש הכדורגל וגם על מסלול האתלטיקה. "הלאום אומר מאיפה אתה מגיע, ואני למעשה מגיע מארבע מדינות שונות", הסביר בריאיון לאתר של באיירן ב-2024. "אני רואה את עצמי כאדם בר מזל להחזיק בארבעת החלקים האלה, שכולם מעשירים אותי. אני מרגיש כל אחד מהם בתוכי, ופיתחתי חיבורים לכל המדינות שלי".
הוא אינו שולט לחלוטין בצרפתית, אך מסוגל לנהל שיחה בסיסית כדי להסתדר. "אבא תמיד דיבר איתי אנגלית בבית, אמא בצרפתית - ואני עניתי לשניהם באנגלית, למרות שאני מרגיש בנוח גם עם צרפתית". פה ושם היו לו רגעים ציבוריים מביכים, כולל מעבר לאנגלית במהלך ריאיון לטלוויזיה המקומית לאחר שהתקשה להשיב לשאלה. עם זאת, אין ספק שהוא אחד השחקנים הפופולריים ביותר בחדר ההלבשה - בעיקר בזכות אישיותו, וכמובן הודות לתצוגותיו על הדשא.
Michael Olise with his British-Nigerian father and Franco-Algerian mother. ❤️
— Football Tweet ⚽ (@Footballtweet) May 13, 2026
It's absolutely devastating for us England fans that the man born in London doesn't represent England. ???????? pic.twitter.com/B8nf3504la
בזכות אותו גיוון שגדל לתוכו, הוא התנסה בענפי ספורט רבים. הוא הצטיין באתלטיקה (בעיקר בריצות שדה וב-400 מטר), אך גם היה מוכשר בקריקט ואפילו בשחמט. עם זאת, את הדבר שתרם הכי הרבה ליכולות הפיזיולוגיות שלו, ולעובדה שהוא כמעט ואינו סובל מפציעות (מאז 2021 החמיץ רק כ-25 משחקים בגין ארבע פציעות בלבד), אפשר לזקוף ללימודי היוגה שלו בגיל 13.
הפיזיותרפיסטית לשעבר של ארסנל וצ'לסי, שרון היידריפור, היא זו שהכירה לו את הרעיון של "יוגת כדורגל" בשנות הנעורים. בריאיון ל"דיילי מייל" הבריטי סיפרה: "הוא היה בן 13 אבל מאוד ממוקד. אמא שלו נהגה לנסוע איתו לצפון לונדון מספר פעמים בשבוע. הוא היה מאוד מסור וחרוץ, ואני יכולה לראות עד כמה זה השתלם לו".
את היידריפור הוא הכיר בתקופתו אצל התותחנים. השבדית ילידת איראן, שעזבה את ארסנל ב-2016, הקימה את חברת "פוטבול יוגה" בעקבות טיול בצפון ומרכז אמריקה ובאסיה. היא ראתה ממקור ראשון כיצד השיטה יכולה למלא תפקיד חשוב לצד רפואה ומדעי הספורט, ולהעניק תמיכה לשחקנים במהלך שיקום והתאוששות.
"עבדתי איתו משנות האקדמיה ועד לשלבים המאוחרים של תקופתו בפאלאס", הוסיפה. "העבודה עם מייקל ייצגה את הגישה הרחבה שיישמתי עם ספורטאים צעירים לאורך הקריירה, כזו שעוזרת להם לפתח הרגלים וכלים שתומכים הן בביצועים והן ברווחה הכללית. ההתמקדות לא הייתה רק בתנוחות יוגה קלאסיות, אלא בהחדרת כלים בסיסיים כמו איכות תנועה, נשימה, התאוששות, שינה ומודעות לגוף. המטרה הייתה לעזור לשחקנים להבין כיצד השמירה על עצמם מחוץ למגרש תומכת בהתפתחות שלהם עליו".
הגמישות הפיזית והמחשבתית שלו מאפשרת לו להחליף תפקידים בקלות - כפי שעשה במחצית השנייה של המשחק הראשון בטורניר. הוא הפך את הנבחרת לבלתי ניתנת לעצירה, כשהפעיל בווירטואוזיות את מטוסי הסילון שלפניו. "כל כך קל לשחק איתו", סיפר קיליאן אמבפה לכתבים לאחר הניצחון על עיראק. "הוא משחק עם הראש למעלה ותמיד רואה את התנועות שלי. אני אוהב לשחק לצידו".
כעת, למרוקו כנראה אין הרבה סיכויים לעצור את הצרפתים. התקווה היחידה שלה תהיה למצוא דרך למנוע מהקשר המחונן הזה לנהל את משחק ההתקפה שמולו.