כבר ראינו משחקים רבים בהם קבוצה או נבחרת נחלצו מפיגור של 2:0 בדרכן לניצחון 2:3. ובכל זאת, אתמול, כאשר מצרים הובילה ביתרון של שני שערים עד הדקה ה 79, נדמה היה לרבים שארגנטינה זקוקה לנס כדי לחמוק מהפסד, שפרושו הדחה מהמונדיאל. אבל זה לא היה נס שהעלה אותה לרבע הגמר. זה היה מסי.
הוא בישל את השער המצמק, ואחר כך הבקיע את שער השיוויון (2:2). בכך הטריף את חבריו להשלים את המלאכה עם שער ניצחון דרמטי של פרננדס בתוספת הזמן. המיפנה שהשיגה ארגנטינה ייזכר לשנים רבות, אך לצד החגיגות שנמשכו עמוק אל תוך הלילה, גם היא יודעת שמחובתה לשפר איכות כבר במשחקה הבא.
במרכזו של סיפור משחק אמש ניצב מסי, השחקן שקבע כיצד היא תראה במגרש. הוא יכול להרשות לעצמו להחמיץ פנדל, זו הפעם השנייה בטורניר, ובמקביל להשכיח את אותה החמצה בזכות הפיניש שהשאיר את ארגנטינה בחיים.
בעיותיה של אלופת העולם ניכרו תחילה בהגנה, שכשלה בניסיונותיה להתמודד עם ההתקפות עליה. שוערה, אמיליאנו מרטינס (1.95 מ') נשאר בסמוך לקו שערו כאשר הוגבה כדור לאזור קו חמשת המטרים, ומשם נינגח לרישתו על ידי איברהים. שוער ברמתו חייב לצאת לעבר כדור כזה ובכך למנוע את הנגיחה. השער השני לחובתה, מרגליו של זיקו, הושג במיתפרצת קלאסית שמהירותה הוכיחה עד כמה בקלות, ניתן לפרוץ את הגנתה של האלופה.
עוד נקודת תורפה בולטת במשחקה הייתה בחסרונם של שחקני אגף התקפיים, כאלה בעלי יכולת כידרור במצב של "אחד על אחד". לכן ניסיונותיה לתקוף נעשו דרך המרכז, שבו הם נבלמו ללא מאמץ יוצא דופן. יכולתה הכללית של ארגנטינה, עד הדקה ה 79 הייתה מועטה, ולא הזכירה את היותה הנבחרת שהגיעה למשחקי גביע העולם 2026 כדי לזכות בו בפעם השנייה ברציפות.
אפילו מסי לא היה בשיאו, אולם כשארגנטינה הביטה לעברו בתחנונים, שלף הקוסם מכיסו להטוט כפול שהפך את הקערה על פיה: הראשון, כאמור, בישול לרומרו שצימק ל- 2:1. השני, בעיטת יעף נקייה של ליאו שהישוותה ל- 2:2, ושהעלתה את מאזן שעריו ל- 8 בטורניר העכשיוי. מסי רחוק עכשיו רק 5 שערים מהצרפתי ז'יסט פונטיין, שהבקיע 13 ב- 1958, שיא הבקעות למונדיאל אחד.
את שני משחקיה האחרונים סיימה אלופת העולם בקושי רב בשלום. עליה רק לדאוג שמסי ימשיך לספק את הסחורה. אחרת, היא תהיה בצרות.