במונדיאל הקרוב, כדורגלן בנבחרת שתעפיל לחצי הגמר יחזיק בכדור בין 12 ל-24 דקות. לא בממוצע למשחק, אלא בטורניר כולו. כלומר, מתוך 540 דקות משחק (ללא תוספות זמן, הארכות או הפסקות שתייה), הוא יחזיק בכדור ברגלו בערך 4.4% מהזמן בלבד. בשאר הזמן הוא ינוע בלעדיו.
מחקרים מראים שכדורגלן מקצועני נמצא בדרך כלל בהחזקה ישירה במשך שתי דקות עד ארבע דקות בלבד במהלך משחק שלם. פרק הזמן הקצר הזה מתפרס על פני 50 עד 70 נגיעות, כשרוב השחקנים מגיעים לממוצע של דקה עד שתי דקות של החזקה פעילה (כדרור, הגנה על הכדור וכדומה). יתר הזמן מושקע בתנועה: לחץ, שינוי מיקום, ספרינטים, מאמץ הגנתי, ואולי הדבר החשוב ביותר להתקפה - פינוי שטחים למסירה בזווית נוחה.
לפי "הרב הראשי" של המשחק, יוהן קרויף, הפעולות ללא הכדור הן למעשה החשובות ביותר בכדורגל. "מוכח סטטיסטית ששחקנים מחזיקים בכדור שלוש דקות בממוצע", אמר קרויף פעם. "לכן, הדבר הקריטי באמת הוא מה שאתה עושה במהלך 87 הדקות הנותרות".
לכאן נכנסת התפיסה של מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן נבחרת ארצות הברית. פוצ'טינו אמר בעבר שהחניכים שלו הם לא המוכשרים ביותר בעולם עם הכדור, והודה כי בניגוד לנבחרות כמו בלגיה או פורטוגל שמחזיקות נציגים בטופ 100 העולמי, לאמריקאים כנראה אין שחקנים ברמה הזו. עם זאת, הוא עדיין מאמין שביכולתם לזכות במונדיאל.
ואיך זה יקרה? על ידי הפיכתם לקבוצה הטובה בעולם ללא הכדור.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
יש לזקוף לזכותו של המאמן הארגנטינאי את מידת החוסן, האינטנסיביות והתכליתיות שהעניק לנבחרת. מוסר עבודה הגנתי גבוה היה תמיד סימן ההיכר של קבוצותיו בעבר - בין אם באספניול, סאות'המפטון או טוטנהאם - וזה בדיוק מה שקורה כעת בארה"ב. המספרים מגבים את מה שהעיניים רואות. לפי נתוני פיפ"א, אף מדינה לא בילתה חלק ניכר כל כך מזמנה ללא הכדור בשלב של "לחץ נגדי" (כלומר, הניסיון לזכות בכדור בחזרה מיד לאחר איבודו).
בניתוח ביצועים של חברות הסטטיסטיקה המובילות (כגון Opta), שמתמקד בתפוקה פיזית ומנגנוני לחץ גבוה, המדדים של ארה"ב מתעלים על שאר המשתתפות בשלב הבתים. הנתונים המעידים יותר מכל על קבוצת עילית ללא הכדור הם נפח פיזי טהור ואינטנסיביות, והאמריקאים אכן רצו יותר מכל נבחרת אחרת בטורניר בממוצע למשחק.
המשחק התובעני ביותר מבחינה פיזית בשלב הבתים, בכל הנוגע לתנועה ללא כדור, היה המפגש מול טורקיה, בו רשמו שתי הנבחרות מרחק ריצה כולל ועצום של 242.6 ק"מ. באותו משחק ספציפי, שחקניו של פוצ'טינו שברו את שיא הטורניר למרחק הגדול ביותר שגמאה קבוצה בודדת ב-90 דקות.
הארגון הזה מתורגם ישירות ליציבות הגנתית. למרות שהלחץ הגבוה מותיר לעיתים קרובות שטחים חשופים מאחור, האמריקאים החזיקו בכדור ב-58% מהזמן בממוצע - לא בזכות הנעה איטית ושקטה, אלא דרך זכייה כמעט מיידית לאחר איבוד. המבנה האגרסיבי אפשר להם להגביל את היריבות בצורה דרמטית, במיוחד כשחנקו את פרגוואי לבעיטה בודדת למסגרת בדרך לניצחון 1:4 בתצוגת המופת של משחק הפתיחה.
כחלק מדרישותיו של המאמן, שחקני ארה"ב גם לא מבלים זמן רב עם הכדור בשלב ההתקפי. הניסיון להגיע לרחבת היריבה במהירות, ללא כדרורים מיותרים או מסירות מתוחכמות מדי, הוא חלק מתוכנית האב להפוך אותם לנבחרת הטובה בעולם משוללת כדור. גם בניצחון על בוסניה - הראשון של ארה"ב על נבחרת אירופית מזה חמש שנים - הם הציגו עליונות טקטית ברורה על הבלקנים דווקא באספקט הזה. מדובר בהתבגרות טקטית של ממש עבור נבחרת שתמיד נהנתה מכושר גופני עילאי, אך מעולם לא נחשבה למבריקה מחשבתית. כעת, נראה שזה משתנה.
"אנשים ממשיכים להגיד לי שהאמריקאים לא מבינים כדורגל", אמר יורגן קלופ בתפקידו כפרשן בטלוויזיה הגרמנית, "ואז אני צופה בהם משחקים. הם שלטו מול הבוסנים אפילו כשנשארו בחיסרון מספרי. ואז מאליק טילמן הבקיע בבעיטה חופשית שהייתה גורמת לכל אקדמיה אירופית להתגאות. מישהו כאן משקר, כי הילדים האלה בהחלט מבינים את המשחק".
והכי חשוב: הם כנראה לעולם לא יהיו הנבחרת הטובה ביותר עם הכדור, אבל הם בהחלט יכולים להיות הטובים ביותר ב-96% מהזמן בלעדיו.