מתאו צ'אבס, מגנה השמאלי של אלקמאר, וארמנדו "הורמיגה" (הנמלה) גונסאלס, חלוץ צ'יבאס, משחקים כדורגל אחד עם השני מאז גיל 5. כעת, הם הפכו לאחד הסיפורים שמגלמים היטב את התחושות והרגשות סביב נבחרת מקסיקו במונדיאל 2026.
השניים גדלו זה לצד זה באגואסקליינטס, בירת ההייטק המקומית, ושיחקו יחד באותה קבוצת ילדים. אך כבנים לשני אבות כדורגלנים - צ'אבס הוא בנו של פאולו, שחקן הנבחרת בין 1997 ל-2000, וגונסאלס הוא בנו של ארמנדו האב - הם נאלצו להיפרד ולעבור לאן שהקריירה של אבותיהם לקחה אותם.
הם המשיכו להתמקד בקריירת הכדורגל שלהם, עד שבגיל 16 נפגשו שוב במפתיע באקדמיית הנוער של צ'יבאס. "עשר שנים אחרי שנפרדנו נכנסתי לחדר ההלבשה והוא נראה לי מוכר", נזכר צ'אבס במפגש המחודש. "שאלתי אותו לשמו, ועוד לפני שהספיק לענות הוא אמר: 'אתה מטאו', ואני עניתי: 'אה! אתה הורמיגה'".
מאותו רגע ואילך, הם התקדמו יחד בכל קבוצות הגיל של האקדמיה, ובסופו של דבר זכו באליפות עם הקבוצה עד גיל 23. הם נותרו החברים הכי טובים למרות שהמגן עבר להולנד והחלוץ נשאר במולדתו - והם מראים זאת היטב במהלך הטורניר הנוכחי.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
Armando 'Hormiga' Gonzalez and Mateo Chavez through the years.
— All Fútbol MX ?? (@AllFutbolMX) November 16, 2025
The Liga MX top goal scorer and our Mexican left-back in European football.
Turning dreams into reality. ❤️? pic.twitter.com/MdGUB3pHp6
השניים פיתחו טקס קבוע לפני משחקים: הם עומדים כתף אל כתף בזמן שירת ההמנון הלאומי. בעקבות ההופעה החזקה בשלב הבתים, השניים אישרו שימשיכו לעשות זאת מתוך אמונה טפלה, מנהג שגם חבריהם לסגל דורשים שיקיימו. וזה אכן עובד להם. במקסיקו אמונות טפלות הן אירוע שלם - במיוחד בכדורגל, ובמיוחד בנבחרת שסבלה מ"קללת המשחק החמישי" (המחסום הפסיכולוגי המפורסם של רבע הגמר) - אך נראה שהפעם הכל מתחבר.
נוסף על כך, הם פיתחו את "חגיגת הפיוז'ן". בעקבות שער של צ'אבס נגד צ'כיה במשחק הבתים האחרון, החברים שחזרו את חגיגת "המיזוג" המפורסמת מתוך הסדרה דרגון בול, שהפכה במהרה לוויראלית.
כאמור, החברים הטובים הם גם כדורגלנים רציניים המגלמים את הרוח המיוחדת שפועמת בנבחרת הנוכחית. מדובר בסגל צעיר יחסית, הכולל גאון כדורגל בן 17 בדמותו של גילברטו מורה, ולא מעט שחקנים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, שהם בנים או נכדים של כדורגלני עבר. יחד עם מספר שחקנים מנוסים, נראה שהתלכיד הזה מוצלח מאוד על כר הדשא.
רק חמש מארחות מונדיאל סיימו אי פעם את שלב הבתים עם מאזן מושלם: אורוגוואי ב-1930, איטליה ב-1990, צרפת ב-1998, גרמניה ב-2006 וכעת מקסיקו ב-2026. צ'אבס וגונסאלס אמנם לא שותפו בכל המשחקים, אבל הסיפור שלהם הוא רק חלק מפאזל הולך ומתגבש של קבוצה רצינית שזוכה לתמיכה אדירה מהאומה.
לקראת הטורניר, סרטונים של שחקני הנבחרת החלו לצבור תאוצה ברשתות, בליווי קטע החצוצרה מתוך השיר האייקוני "Asi Fue" של חואן גבריאל. הכיתובים הרבים שליוו את הסרטונים זעקו (בתרגום חופשי מספרדית): "אני יודע שלא נזכה, אבל מה אם כן?". השחקנים עצמם מיהרו להצטרף לחגיגה הזו.
החלוץ סנטיאגו חימנס, למשל, צייץ ברשת X (לשעבר טוויטר) "?y si si" ("ואם כן?") שעות ספורות לפני טקס הפתיחה, והפך את הביטוי לוויראלי במיוחד. הביטוי הזה ליווה את האוהדים המקסיקנים בכל הניצחונות בשלב הבתים, כמו גם בניצחון על אקוודור בשלב הנוקאאוט.
התמיכה בנבחרת באמת שופעת ברשת ומורגשת היטב גם בתוך האצטדיונים וברחובות המדינה. 26 הצעירים שבסגל (שלא כולם נולדו במקסיקו או משחקים בה) נשבעו לייצג יותר מ-130 מיליון אזרחים עם קריאות "!Sí se puede" ("כן, אנחנו יכולים!") לפני הטורניר, והם עושים כל שביכולתם על המגרש כדי להוכיח את זה.
"הנבחרת מלאה בציפיות, אפשר להרגיש את המוטיבציה של משחק בבית", הסביר ססאר הוארטה, קשר אנדרלכט, בראיון ל-ESPN. "זה מביא איתו אחריות נפלאה - לעלות למגרש, ליהנות מהרגע, לעשות את מה שאנחנו יודעים על הצד הטוב ביותר ולהבטיח שהאוהדים ירגישו מיוצגים כראוי".
האנרגיות, התנאים, הסרת הקללה והחברות העמוקה בסגל - כל אלו הופכים את מקסיקו לפייבוריטית לקראת שמינית הגמר מול אנגליה מותשת ולא ממש מרשימה.