קוואי לאונרד, אחד מהשחקנים הטובים ב-NBA, יעבור לטורונטו - הקבוצה שבה זכה באליפות ב-2019. הראפטורס יעבירו עבורו לקליפרס את ברנדון אינגרם, גריידי דיק, שתי בחירות סיבוב ראשון, פיק-סוואפ אחד ושתי בחירות דראפט בסיבוב השני. זהו מחיר גבוה מאוד לשלם עבור שחקן בן 35 שלא בדיוק היה "איש הברזל" בשנותיו ב-LA - אבל זה המחיר שמשלמים עבור מי שזכה פעמיים בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
הקליפרס סוגרים בכך את העידן המוצלח ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייז האומלל, אבל גם זה בערבון מוגבל מאוד. אוקלהומה סיטי, שרוקנה אותם מנכסים ולקחה גם את שיי גילג'ס-אלכסנדר, השיגה הרבה יותר בטרייד שעשתה על פול ג'ורג' (מה שבעצם איפשר להחתים את קוואי כשחקן חופשי) מאשר הקבוצה של סטיב באלמר: אליפות, שחקן שזכה פעמיים ב-MVP, כוכבים בסגל ואפילו עוד החלפת בחירת דראפט לשנת 2027 - שנה שבה הקליפרס צפויים להיות בינוניים במקרה הטוב.
וזה עוד לפני שמדברים על פרשת התשלומים הלא-חוקיים של המועדון לקוואי דרך חברת הקש "Aspiration" (והליגה צריכה להיות מובכת מכך שהאירוע הזה עדיין לא הסתיים, ושהמעורבים לא נענשו).
בכל מקרה, קוואי מצידו מצטרף לקבוצה שהציגה את ההגנה החמישית בטיבה בליגה אשתקד (והשנייה בקלאץ') עם גרעין צעיר הכולל את סקוטי בארנס, אר ג'יי בארט ועמנואל קוויקלי. הקבוצה הזו השתפרה באופן מופלא גם בהתקפה - בעיקר בזכות אינגרם, שהקפיץ אותה מהמקום ה-26 ל-15. קוואי הוא כמובן שחקן התקפה והגנה טוב בהרבה ממנו, והוא מגיע אחרי עונה שבה היה יחסית בריא - מקום שישי בנקודות, רביעי בחטיפות וחמישה משחקים של 40+ נקודות (כמות זהה לכל מה שחיבר יחד בחמש העונות הראשונות שלו בקליפרס).
העניין הוא שקוואי, עם כל ההתלהבות סביבו, הוביל את קבוצתו הקודמת לשלושה ניצחונות בלבד בסדרות פלייאוף מאז שהגיע ב-2019. כלומר, היו לו יותר ניצחונות בסדרות בשנה אחת בודדת בטורונטו. על הנייר, הוא השחקן המושלם: קלע של 25+ נקודות למשחק ב-50% מהשדה, כ-40% מהשלוש ויותר מ-80% מהקו, שעושה הגנה היסטורית ומתאים לכל סגנון משחק. אבל בדומה לשכר שלו, מה שעל הנייר לא בהכרח קשור למציאות. ובמציאות, קוואי הפסיד לגולדן סטייט המתפוררת בפליי-אין במשחקו האחרון בקליפרס.
ומלבד הפציעות שגרמו להיעדרותו לתקופות ארוכות, קוואי הוכיח לא פעם שהוא לא בדיוק האדם שאפשר לסמוך עליו כשחבריו לקבוצה צריכים תמיכה או סיוע מנטלי.
ייתכן שזה עניין אישיותי או אפילו נוירולוגי, אבל הוא פשוט לא שחקן שאפשר להישען עליו חברתית. אתם יכולים לדמיין אותו בניקס, שזכו באליפות לפני מספר שבועות? האינטליגנציה הרגשית שלו לא הייתה מאפשרת לו להיות חלק מצוות שמונע מרגש ומחברות כמו בניו יורק. האם היה יכול להיות חלק מהסגל הצעיר שזכה באליפות באוקלהומה סיטי? או במקום ג'יילן בראון או ג'ייסון טייטום כשהסלטיקס התגברו על רוחות הרפאים בדרך לטבעת? אולי עם ניקולה יוקיץ' לצידו - שחקן שיכול להפעיל אותו כמו צעצוע - הוא היה יכול להשתלב כאחד משלושת המובילים בדנבר במקום ארון גורדון, אבל גם שם האינטראקציה בין החברים הייתה חלק חשוב ממה שהפך אותם לאלופים.
בטורונטו של 2018/19, לאונרד מצא קבוצה שבה הוא לא היה צריך להיות המנהיג. הוא הגיע בתפקיד "רוצח שכיר", לתוך צוות שרץ יחד כבר כמה שנים, והתמזל מזלו להגיע לסדרת הגמר נגד גולדן סטייט פצועה כשהוא בעצמו הקילר הכי טוב ובריא בליגה. קוואי פשוט בא לג'וב: הניח את המזוודה במלון, הרכיב את רובה הצלפים, חיכה לרגע המתאים, ירה ועזב את החדר.
האם זה המצב כעת? בהחלט לא. האם הראפטורס מועמדים לאליפות? קשה לראות את זה. כעת, בגיל 35, קוואי יצטרך להוכיח מחדש בקנדה שהוא לא רק שחקן מעולה על הנייר, אלא מנצח אמיתי.