לפני שמדברים על אחד הטריידים המוזרים ביותר שנעשו ב-NBA בעידן של טריידים מוזרים, צריך לדעת כמה מספרים. לעונת 2026/27, תקרת השכר של הליגה תעמוד על 164.9 מיליון דולר. תקרת מס המותרות, כלומר הסכום שממנו יצטרכו בעלי הקבוצה לשלם קנס לשאר הבעלים, עומדת על 200.4 מיליון דולר.
"הסינר הראשון" (First Apron) - תוסף לתקרת השכר שמקשה על מהלכים וטריידים - יעמוד על 209 מיליון דולר; והסינר השני, שהוא בעצמו תקרת שכר נוקשה שמגבילה כמעט לחלוטין את מרחב התמרון של הקבוצה, נקבע על 221.6 מיליון דולר (221,686,000 במדויק). קבוצות יעשו הרבה מאוד כדי להימנע מהסינר השני, שפשוט משתק אותן ניהולית וכמובן מכריח את הבעלים להכניס את היד עמוק לכיס.
ג'יילן בראון, שעבר הלילה מבוסטון לפילדלפיה, נמצא בעיצומו של חוזה לחמש שנים בשווי 285.4 מיליון דולר. הוא אמור להרוויח 57.1 מיליון דולר ב-2026/27, 61 מיליון דולר בעונה שאחריה, ולא פחות מ-64.9 מיליון בעונת 2028/29.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
את החוזה הזה עם בוסטון הוא חתם בעידן שלפני הסינרים, ביולי 2023 - אחרי שהקבוצה הודחה מגמר המזרח על ידי מיאמי היט, בסדרה שבה קיילב מרטין הציג יכולת טובה משלו. כלומר, במועדון החליטו שלמרות האכזבה האדירה מאותה עונה, בראון שווה את "הסופר-מקס". והם צדקו. בעונה שאחריה, הוא כבר הוכתר ל-MVP של סדרת הגמר.
עם זאת, בעונה העוקבת בוסטון הודחה על ידי ניו יורק ניקס, ובראון נעלם מול מיקל ברידג'ס ואוג'י אנונובי עוד לפני שג'ייסון טייטום קרע את גיד האכילס. ובעונה שחלפה? הוא אולי הוביל את הסגל המדולל למאזן השני בטיבו במזרח, אבל בפלייאוף מול פילדלפיה אכזב במאצ'-אפ הישיר מול פול ג'ורג' (שעשה הלילה את הדרך ההפוכה). כל אלו הובילו את בראד סטיבנס, הנשיא לענייני כדורסל של בוסטון, להכריז שדברים הולכים להשתנות.
והם אכן השתנו.
הטרייד - בראון לפילי תמורת ג'ורג', שתי בחירות סיבוב ראשון ושתי בחירות סיבוב שני - זעזע את אוהדי הסלטיקס המבולבלים, ואפשר להבין אותם. בראון הגיע למקום השישי במירוץ ל-MVP ורשם עונת שיא, בעוד שג'ורג' הוא כוכב מזדקן שבפלייאוף הבא יחגוג 37 אביבים, כשגם שכרו לא נמוך בהרבה. מצד שני, בניגוד לבראון, הפורוורד הוותיק לפחות לא עלה לשידור בטוויץ' אחרי הפסד מביך בפלייאוף והכריז שזו הייתה "העונה ממנה הכי נהנה" - עונה שבה שותפו לדרך החלים מקרע באכילס והקבוצה הודחה לאחר שכבר הובילה 1:3 בסדרה.
לפי ה"בוסטון גלוב", "ההנהלה הבכירה התלבטה קשות במשך ימים ארוכים לגבי ההחלטה לסחור בבראון, אך בסופו של דבר קבעה כי השגת נכסים בעלי ערך לצד ג'ורג' - שנבחר תשע פעמים לאולסטאר - מציעה למועדון את נתיב ההתקדמות הטוב ביותר".
וזה כל הסיפור.
בוסטון, אחת ההנהלות החכמות בליגה, חישבה שבאקלים הנוכחי עדיף להחזיק בשתי בחירות סיבוב ראשון ובכוכב מתבגר שמסיים חוזה בעוד שנתיים, מאשר בכוכב-על בן 29 שבעוד שלוש עונות אמור להכביד על התקרה עם כמעט 65 מיליון דולר.
עבור האוהדים בירוק, זה מבאס. בראון הוא מהשחקנים הגדולים של המועדון במאה ה-21. הוא תרם מכספו ומזמנו לצעירים בעיר והיה חלק מצמד שהפך את הקבוצה לאחת הטובות בליגה כמעט עשור ברציפות. הוא גם היה אמור להיות שווה בשוק יותר מקוואי לנארד (הקליפרס קיבלו תמורה גדולה יותר על שחקן בן 35 שמרבה להיפצע, ונמצא כעת תחת חקירה בחשד למעורבות בעקיפת תקרת השכר).
אבל בעידן שבו כל סנט מעל התקרה מקפיץ את המס שמועבר לליגה, חוזי ענק הם משקולת בתהליך הבנייה של קבוצות שאפתניות. זו המציאות. והמציאות בצד השני היא שפילדלפיה קיבלה שחקן מעולה שרצה "קבוצה משלו", וכעת יצטרך לחלוק אותה עם ג'ואל אמביד וטייריס מקסי - שני שחקנים שאהובים שם הרבה יותר ממנו. בתמונה הגדולה: הסיקסרס מחויבים ל-500 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות רק לטריו הזה. העונה הם כבר ניצבים על תקציב שכר של 199 מיליון דולר, ועוד לפני שהשלימו את הסגל.
בעידן הסינר השני, הנהלות חייבות לקבל החלטות קרות ואכזריות לגבי שחקנים מצוינים. הן צריכות לקבוע סביב מי בונים, ועם אילו נכסים נעים קדימה. אם הסלטיקס ימצאו דרך להפוך את בחירות הדראפט הללו לשחקנים משלימים סביב טייטום, בעלויות נמוכות משמעותית מאלו של בראון, ייתכן שהסיכוי שלהם להישאר בטופ דווקא גדל הלילה. כן, כואב הלב, אבל זו הליגה של היום. אין מקום לסנטימנטים. הכל נמדד על הסנט.