אי אפשר להתעלם מהעובדה שכמה מהשמות הגדולים ביותר של עולם הכדורגל סבלו מאוד בתחילת שלב הנוקאאוט. היו אלה נבחרות ברזיל, גרמניה והולנד, שהגיעו למונדיאל עם שאיפות ברורות להרחיק לכת.
אמנם ברזיל עלתה לשמינית הגמר, אבל לא לפני שהוציאה את הנשמה עד שגברה 1:2 על יפן, משער ניצחון שהושג עמוק בתוספת הזמן. זו לא אותה ברזיל המהממת, ובכך אין חדש, שכן זכייתה האחרונה בגביע העולם נרשמה לפני 24 שנים! אין לה היום שחקנים ברמתם של רונאלדיניו, ריבלדו, קאפו, רוברטו קרלוס ורונאלדו (להבדיל מכריסטיאנו הפורטוגלי), ואין לה כמובן שחקנים ברמתם של הענקים פלה, גארינצ'ה זאגאלו, וואווה ודידי. הקסם שהיה הסימן הבולט במשחקיה, נעלם מזמן, ולכן היא בקושי רב ניצחה את יפן.
אך מי שספגו את המהלומות המכאיבות באמת היו השתיים האחרות: הולנד ובעיקר גרמניה. ההפסד המפתיע יותר היה של הנבחרת הגרמנית, שהודחה על ידי פארגוואי. להפסד הזה קדמה מפלה נוספת, במחזור האחרון של שלב הבתים. אז הייתה זאת נבחרת אקוודור שגברה עליה בתוצאה 1:2. הוא לא מנע את עלייתה לנוקאאוט, ועם זאת אותת על כך שנבחרתו של יוליאן נאגלסמן רחוקה מלהשביע רצון. ואכן, בא ההפסד לפארגוואי והוכיח זאת. המשפט המוכר כל כך: "כדורגל משחקים 90 דקות (או 120) ובסוף גרמניה מנצחת", היה נכון בעבר הרחוק, ומזמן פג תוקפו. יש לה שחקנים מוכשרים מאד אבל את המשך משחקי המונדיאל הם כבר יראו מהבית.
גם נבחרת הולנד עשתה את דרכה הבייתה עוד לפני שמינית הגמר, ותיקוותיה להצליח נגוזו על ידי מרוקו. את חשבון הנפש שלה היא תעשה כפי שעשתה פעמים רבות בטורנירי המונדיאל, כולל בשלוש הפעמים שהפסידה במשחקי הגמר: ב-1974 לגרמניה, ב-1978 לארגנטינה, וב-2010 לספרד. אם קרויף ונייסקנס הגדולים לא הובילו אותה להנפת הגביע, אז מי כן יוכל לעשות זאת?...