לפני המונדיאל, התלונות העיקריות בגרמניה נגעו למנטליות הרכה של שחקני הנבחרת. וכדי להוכיח לכל המקטרגים שאכן זו הייתה הבעיה, החבורה של יוליאן נאגלסמן הפסידה בדו-קרב הפנדלים הראשון שלה אי פעם בתולדות הגביע העולמי.
זה היה גם דו-קרב הפנדלים הראשון שהגרמנים הפסידו בו מזה 50 שנה. ואם ב-1976, בגמר אליפות אירופה, אנטונין פננקה היה צריך להמציא פנדל חדש כדי להכניע את השוער הגרמני, הרי שבשלב 32 האחרונות של מונדיאל 2026, פרגוואי לא הייתה צריכה להמציא שום דבר. היא פשוט הייתה צריכה להיות קשוחה ואגרסיבית יותר מחבורת שחקנים שנשברה מנטלית כשפסלו לה שער ב-VAR במהלך ההארכה.
כדי להדגיש עד כמה הבעיה היא אכן מנטלית ושייכת לחלוטין לדור הנוכחי, צריך להביט בנתון המטורף הבא: רק ארבעה שחקנים גרמנים החמיצו פנדלים בדו-קרב מהנקודה הלבנה בהיסטוריה של המונדיאלים. הראשון היה אולי שטיליקה בחצי גמר 1982 (במשחק בו גרמניה בכל זאת ניצחה את צרפת), והשלושה הנותרים הם קאי האברץ, ניק וולטמאדה ויונתן טאה ב-2026. 44 שנים וארבע החמצות פנדלים בלבד, שלוש מתוכן באותו ערב, על ידי שחקנים שנולדו הרבה אחרי שנת 82'.
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
אולי זה "בגלל" הזכייה האחרונה של המאנשפט ב-2014 - טורניר שאחריו חשבנו שהם פתרו את הכדורגל בעזרת המדע ומערכת האקדמיות שלהם. מאז אותו גמר מול ארגנטינה, בו שמרו על שער נקי, הנבחרת ספגה בעשרה משחקי מונדיאל ברציפות. מאז אותה הנפה הם הודחו פעמיים בשלב הבתים ופעם אחת בשלב 32 האחרונות. שוב, כדי להבהיר כמה זה חריג היסטורית, צריך להבין שעד 2018, הפעם האחרונה שבה גרמניה השתתפה בטורניר ולא העפילה לפחות לרבע הגמר הייתה אי שם ב-1938.
ואולי זה משהו במנטליות של "הדור הצעיר" באירופה. הזוכות של 2006, 2010 ו-2014 לא ניצחו באף משחק נוקאאוט במונדיאלים העוקבים. כעת, ספרד תצטרך להוכיח מול אוסטריה שיש לה משהו קצת אחר בקאבסה.
בכל מקרה, ככל שבוחנים את המצב לעומק, מבינים שזה באמת עניין מנטלי. נבחרת עם הרכב בו ההגנה מורכבת משחקני באיירן מינכן וריאל מדריד, הקישור מבאיירן ודורטמונד וההתקפה מליברפול וארסנל - לא אמורה להפסיד לפרגוואי. תומאס מולר, אולי המפלצת המנטלית הכי גדולה של הכדורגל הגרמני במאה ה-21, הסביר את האלמנט הזה בצורה הטובה ביותר בעבר: "בגרמניה אנחנו לא מאמינים בסופרסטארים. מגיל צעיר מחנכים אותנו לא להבריק ברמה האישית, אלא לשחק כקבוצה. זו הסיבה שלא תראו הרבה שחקנים שלנו זוכים בכדור הזהב. אבל זו גם הסיבה שיש ארבעה כוכבים על החולצה שלנו".
לפחות חניכיו של נאגלסמן מבינים את גודל השעה. "הטורנירים האחרונים היו אסון", אמר האברץ אחרי ההפסד. "הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שאני מצטער. אנחנו, השחקנים, חייבים להסתכל טוב טוב ובביקורתיות על עצמנו. אנחנו משחקים עבור מדינה ענקית עם היסטוריית כדורגל עשירה". "זה מרגיש נורא", סיכם יוזואה קימיש. "לא שיחקנו טוב נגד אף אחת מהיריבות שלנו. נאבקנו קשות בכל שלושת המשחקים נגד נבחרות שהן לא בטופ העולמי. זו עובדה. הגיע לנו להיות מודחים".
בקיצור, מה עכשיו? התחושה היא שגרמניה הפכה לקבוצה גדולה שאיבדה את המנטליות שאפיינה אותה, ולא מצליחה לזכות בליגה שבה שלטה במשך עשורים. איזה מאמן גרמני יכול לשקם מנטליות שבורה של מועדון כזה? אה, יורגן קלופ.
אולי מההפסד הזה ייצא משהו טוב באמת. יכול להיות שקלופ, במה שאולי תהיה עבודתו האחרונה על הקווים, יחזיר לנבחרת את המנטליות שכל כך חסרה לה כבר שלושה מונדיאלים ברציפות.