אין על כדורגל. באמת. איזה משחק נפלא זה וכמה סיפורים היסטוריים הוא מייצר. המונדיאל, לא משנה מה יעשו לו, תמיד ייצר אגדות: מדינה בגודל של תל אביב מצליחה להעפיל לשלב הנוקאאוט עם שוער בן 40 שלא היה מקצוען עד גיל 30 ובלם בנקאי שהוזמן לנבחרת דרך לינקדין; כוכבים שמציגים יכולות שיא; ונבחרות אפריקאיות שמראות חוסן מרשים ומגיעות להישגי ענק מול יריבות ממדינות עשירות וחזקות מהן. הכדורגל במונדיאל תמיד, אבל תמיד, מציל את פיפ"א - הארגון המושחת ששולט במשחק - מעצמה.
כי בלי הכדורגלנים, כולם היו רואים שהפורמט הנבחר למונדיאל עם 48 נבחרות הוא הגרוע ביותר. וזה לא רק אני אומר; כל המתמטיקאים ועורכי הדין שעוסקים בפורמטים ספורטיביים ובהסתברויות להטיית משחקים מסכימים על כך.
במהדורה ה-23 של המונדיאל, הנבחרות חולקו ל-12 בתים של ארבע כל אחת. שתי הראשונות מכל בית (24 בסך הכל) מבטיחות ישירות את כרטיסן לשלב ה-32 האחרונות. כדי להשלים את המכסה, שמונת הכרטיסים הנותרים מוענקים לנבחרות הטובות ביותר שיסיימו במקום השלישי. מדובר בנוסחה מורכבת שכבר נוסתה בטורנירים של 1986, 1990 ו-1994, כשהמונדיאל כלל רק 24 משתתפות.
"זה באמת הפורמט הגרוע ביותר", הסביר כלכלן הספורט ז'אן-פסקל גאיאן לעיתון "לה מונד". לדברי מנהל בית הספר לעסקים של אוניברסיטת סן-מלו: "המבנה הזה מגביר את ההסתברות לקבלת משחקים חסרי חשיבות ועניין ספורטיבי".
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים
אחד מהפיצ'רים של המחזור השלישי במונדיאל 2026 אלו משחקים בין קבוצות שכבר הבטיחו את מקומן בשלב הנוק-אאוט לנבחרות שחייבות לנצח כדי להעפיל לשלב האחרון. כלומר, אירוע לא בהכרח ספורטיבי במקסימום. והרבה מאלה. בנוסף, לפי המומחה העולמי להטיית משחקים דקלן היל, הפורמט מעצים את הסיכון שחלק מהמפגשים יהיו קורבן לקנוניה, תיאום תוצאה או הטיית משחק קלאסית. מחקר של בית הספר לכלכלה בפריז מ-2021 שפורסם ב-European Journal of Operational Research, קבע גם הוא שהשיטה הזו היא החשופה ביותר לתופעות הללו.
בסיכום המחקר, שנקרא "המאבק בהטיית משחקים: לוחות זמנים אופטימליים לקידום התחרותיות", הזהירו המחברים מפורשות מפני הסיכון של מפגשים מכורים או מתואמים במחזור הנעילה של שלב הבתים. חוקרים ומתמטיקאים, שביקשו לצמצם ככל הניתן את הסיכון ובה בעת להגדיל את מספר המשחקים התחרותיים, הציעו בעבר מבנה חלופי: 16 בתים של שלוש נבחרות, כשמתוכם מעפילות שתיים.
כשפיפ"א החליטה ב-2017 להרחיב את מספר המשתתפות במונדיאל, היא אכן בחרה תחילה בפתרון הזה, לפני שחזרה בה במרץ 2023. המבנה המקורי היה מוביל ל-80 משחקים לאורך הטורניר כולו - 24 פחות מהנוסחה שנבחרה לבסוף ל-2026. "למרות שהוא נראה הכי פחות מתאים ספורטיבית, הפורמט הנוכחי מאפשר לפיפ"א לארגן יותר משחקים ולייצר מקסימום הכנסות מזכויות שידור", סיכם גאיאן.
דבר אחד בטוח: שיטת המקומות השלישיים מעניקה לנבחרות שפתחו ברגל שמאל הזדמנות לתקן. בשלוש הפעמים שבהן היא יושמה בעבר, היא אפשרה לבלגיה להגיע לחצי הגמר (1986), ולארגנטינה ואיטליה להעפיל לגמר (1990 ו-1994 בהתאמה), למרות שכולן סיימו את שלב הבתים במקום השלישי. חוף השנהב סיפקה הוכחה נוספת לכך באליפות אפריקה 2023. כשהיא על סף הדחה אחרי שני הפסדים בשלב הראשון, "הפילים" הניפו בסופו של דבר את הגביע באבידג'אן בפברואר 2024.
לצד המחלוקת סביבה, לנוסחה הזו יש יתרון אחד שאין להכחישו: היא מעניקה לנבחרות הקטנות תקווה לעבור את הסיבוב הראשון. "החוק הזה נותן לנו קצת יותר סיכוי להעפיל", הודה שחקנה של נבחרת האיטי, האנס דלקרואה, שקיווה לראות את האי שלו הופך לאורח המפתיע בשלב ה-32 של 2026.
המהדורה הראשונה של המונדיאל המורחב כרגע מוצלחת מאוד בזכות הכדורגל עצמו, אבל מקרי עבר מוכיחים שפורמט גרוע פוגע בסופו של דבר גם במוצר. למען הבריאות ארוכת הטווח של הטורניר, נראה שיידרש שינוי. אם רוצים להישאר בבתים של ארבע, צריך לעבור ל-64 נבחרות, אבל מדובר במספר מופרע לחלוטין שמקשה מאוד על אירוח. החלטה סבירה יותר תהיה לאמץ פורמט דירוגים כמו זה של ליגת האלופות: 48 נבחרות ב"ליגה" אחת, כשכל אחת משחקת לפחות שלושה משחקים נגד יריבות בדירוגים שונים, ואז המדורגת ראשונה פוגשת בשלב הבא את ה-32, השנייה את ה-31 וכן הלאה.