נבחרת הכדורגל של כף וורדה הפתיעה בעובדה שהגיעה למשחקי המונדיאל, אבל עלייתה לשלב הנוקאאוט הינה בחזקת סנסציה. בכך היא הבטיחה את מקומה בהיסטוריה של גביע העולם, שידע לא מעט הפתעות, אך לא בסדר גודל שכזה.
לכן אני משוכנע שבמישחקה הקרוב של ארגנטינה מול כף וורדה יזהיר המאמן ליונל סקאלוני את שחקניה של אלופת העולם משאננות מסוכנת, הגם שבליבו פנימה הוא מאמין בניצחונה של נבחרתו ארגנטינה. כי עם כל הכבוד להישגיה עד כה של כף וורדה, עתה יהיה עליה להתמודד עם יריבה עוצמתית הרואה מול עיניה אך ורק את מטרת הזכייה בגביע החשוב מכולם, זו הפעם השנייה ברציפות.
אין ספק שעכשיו, עוד לפני סיום משחקי אליפות העולם של 2026, שואלים עצמם מאמנים רבים, כולל רן בן שמעון, כיצד זה קרה שנבחרת המייצגת מדינה בת חצי מיליון תושבים, סיימה בתיקו עם ספרד ואורוגוואי, והבטיחה לעצמה את המקום השני בטבלת הבית שבו ההשתתפה. הם תוהים מהו סוד הצלחתה המדהימה, משום שכף וורדה הציבה רף גבוה בפני כל אותן נבחרות "קטנות", שעבורן טורניר הגמר נותר כחלום.
החלום הישראלי נמשך מאז 1970, שבה השתתפה ישראל בטורניר הגמר. אז היא הפסידה בתוצאה 2:0 לאורוגוואי, סיימה בתיקו 1:1 עם שבדיה, ובתיקו ללא שערים עם איטליה. מים רבים מאד זרמו בירקון מבלי שיעלה בידי נבחרתנו להגיע למונדיאל. הייתה לכך סיבה ברורה: היא לא הייתה טובה דייה, ולפיכך את משחקי המונדיאל ראתה רק בטלויזיה.
המעבר מזירות אסיה ואוקייאנייה לא הקל עליה את המשימה. נבחרותיה הבכירות של אירופה הוכחו, פעם אחר פעם, כמיכשול בלתי עביר. אפשר היה, למשל, לנצח את לוכסמבורג ודומותיה, אבל זה לא הספיק כדי לזכות בכרטיס המיוחל לגביע העולם. גם הגדלת מספר המשתתפות ל- 48 נבחרות, לא סייעה לישראל.
משום שבכדורגל ניתן להגיע לתוצאות רק בזכות עבודה יסודית וקשה, כנראה שאנחנו עובדים פחות יסודי ופחות קשה, אפילו בהשוואה לבוסניה-הרצגובינה הקטנה (שמספר תושביה הוא 3 מיליון ומאה ועשרה אלף), אוסטריה ושוייץ. זוהי המסקנה המתבקשת. וגם אם אין היא מחדשת לנו דבר, והיא אינה מחדשת, ראוי שנתייחס אליה ברצינות. על אחת כמה וכמה לאחר הצלחתה של כף וורדה.