צפו בשערים בנגן הסטורי בראש העמוד
לא כל משחק בגביע העולם הוא ברזיל נגד ארגנטינה, לא כל ערב מסתיים בחגיגה ביציעים, ולא כל נבחרת עולה לשלב הבא כשהיא שרה ורוקדת עם הקהל. לפעמים גם תיקו 1:1 יכול להספיק לשתי הנבחרות - אבל לא בהכרח להשאיר אותן עם חיוך גדול.
כך בדיוק הסתיים הערב באצטדיון דאלאס בארלינגטון - כן, זה נקרא דאלאס, אבל נמצא בעיר אחרת לגמרי, הגאה במתחם האצטדיונים והבידור המרשים שלה, סמוך לדאלאס הגדולה, כשיפן ושבדיה נפרדו ב־1:1 והבטיחו את מקומן בשלב הנוקאאוט.
יפן עלתה מהמקום השני בבית עם חמש נקודות ותפגוש את ברזיל, בעוד שבדיה, שסיימה שלישית עם ארבע נקודות, העפילה כאחת הנבחרות הטובות מהמקום השלישי.
למרות חשיבות המשחק, ואולי דווקא בגללה, המחצית הראשונה התקשתה להתרומם. שתי הנבחרות שיחקו בזהירות, כמעט בלי מצבים מסוכנים, והאוהדים - שהגיעו בצבעי כחול־צהוב מצד אחד ולבן־אדום וכחול מצד שני - ניסו להכניס אנרגיה ליציעים, אך על כר הדשא לא קרה כמעט דבר.
דווקא בגלל זה, כשהמחצית השנייה יצאה לדרך, נדמה היה שמישהו לחץ על כפתור ההפעלה. יפן הייתה הראשונה לשבור את הקרח עם מהלך קבוצתי יפהפה, כזה שהזכיר את הכדורגל המסודר והמדויק שאפיין אותה לאורך שלב הבתים.
השער היפני היה מתגמל עבור הנבחרת של האג'ימה מוריאסו, שהגיעה לטורניר עם לא מעט חיסורים משמעותיים, אך המשיכה להוכיח שעומק הסגל שלה הוא אחד מנכסיה הגדולים.
אלא שהיתרון החזיק מעמד שש דקות בלבד. אנתוני אלנגה, שכבר כבש מול הולנד, חתך מצד ימין ושלח כדור מסובב נהדר לרשת בדקה ה־62. לפתע גם האצטדיון התעורר. לא בגלל שהשער שינה את זהות העולות - אלא מפני שהוא הזכיר לכולם שגם במשחקים שפחות תופסים כותרות, המונדיאל יודע לייצר רגעים של איכות.
עבור שבדיה, השער הזה היה הרבה יותר מרגע של יופי. הנבחרת הגיעה לטקסס אחרי קמפיין מטלטל: ניצחון 1:5 על טוניסיה, תבוסה 5:1 להולנד וזיכרונות טריים מקמפיין מוקדמות כושל שהוביל להחלפת המאמן. גרהאם פוטר, שנכנס לתפקיד רק לאחרונה, ביצע שינוי בהרכב והעניק לאלנגה מקום ב־11 — החלטה שהשתלמה לו.
"אם אתה עושה שינוי ומפסיד, אתם העיתונאים באים אליי", אמר פוטר בחיוך בסיום. "אבל אני כבר הרבה שנים במקצוע הזה. אני עושה מה שאני מאמין שנכון, ואחיה ואמות עם ההחלטות שלי".
בסיום, לאחר שריקת הסיום, לא נראו חגיגות גדולות ביציעים. היפנים היו מרוצים מההעפלה, אבל כבר יודעים שמחכה להם ברזיל. השבדים חגגו בצורה מאופקת עוד יותר. אחרי כל הטלטלות שעברו בשנתיים האחרונות, עצם העלייה לשלב הבא היא הישג, אבל גם הם מבינים שמכאן כל יריבה תהיה מהקשות ביותר.
"אנחנו פשוט שמחים להיות שם", אמר פוטר. "לא משנה מול מי נשחק, ברור לנו שנפגוש נבחרת מהטופ העולמי, ולכן נצטרך להיות מוכנים". אולי זו הייתה גם התחושה ביציעים: לא אופוריה, לא אכזבה - אלא סיפוק שקט.
אוהדי יפן קיפלו את הדגלים כמעט באותה שלווה שבה עודדו במשך תשעים הדקות. השבדים שרו עוד כמה שירים לפני שפנו ליציאה. אף אחד לא הרגיש שנכח באחד המשחקים הגדולים של הטורניר, אבל כולם יצאו בידיעה שהמסע שלהם במונדיאל נמשך. ובמונדיאל, לפעמים זה כל מה שחשוב.