השעה הייתה קצת אחרי 12:00 בצהריים, החום טיפס ל-35 מעלות, והאוויר בפסטיבל האוהדים הרגיש כאילו מישהו השאיר את טקסס על מצב גריל. ובכל זאת, מתחת לסככה המוצלת, מול מסך הענק, עמדו אוהדי פורטוגל בחולצות אדומות, ירוקות, לבנות, חולצות נבחרת, חולצות ריאל מדריד, וכמובן המספר 7 על הגב.
פורטוגל הביסה את אוזבקיסטן 0:5, אבל כמו שקורה כבר כמעט שני עשורים, גם הפעם המשחק היה בעיקר על איש אחד: כריסטיאנו רונאלדו. בגיל 41, עם צמד נוסף, הוא הפך לשחקן הראשון שכובש בשישה מונדיאלים שונים. מסי אולי עקף אותו במירוץ לשיא השערים הכולל, אבל את הנתון הזה אפילו הארגנטינאי לא מחזיק: שער בכל אחד מששת המונדיאלים שבהם שיחק.
אחרי המשחק, רונאלדו סירב בבוטות להתייחס לשאלות עליו ועל מסי. אבל בפסטיבל האוהדים, עוד לפני כן, השאלה הזאת ריחפה מעל כל שיחה: האם מי שאוהב את רונאלדו חייב להיות נגד מסי? התשובה, מתברר, מורכבת יותר.
"אני מקסיקנית, אבל אנחנו אוהדים של רונאלדו", אמרה אחת האוהדות, שידעה לומר כמה מילים בעברית שלמדה מחברים יהודים. "הקסם שלו הוא הכוח שלו והמנטליות של ווינר. הוא אחד הגדולים בהיסטוריה". כשנשאלה על הרגע הגדול ביותר שלה ממנו, היא בחרה בלי להסס בזכייה של פורטוגל ביורו 2016. לצדה, אוהדת נוספת הסבירה שהחיבור לפורטוגל הגיע "לגמרי בגלל רונאלדו". על מסי היא דווקא סירבה ליפול למלכודת. "זו שאלה סותרת", אמרה. "הם שחקנים שונים מאוד. רונאלדו הוא כוח, מסי הוא טכניקה. צריך לכבד את שניהם, לא רק להשוות ביניהם". וזו אולי הייתה התשובה הבוגרת ביותר של היום.
כי בין אוהדי רונאלדו יש כמובן את אלה שרואים בו את ה-GOAT היחיד, אבל יש גם דור שלם שגדל על שני הענקים האלה יחד. צעיר אמריקני סיפר ש"רונאלדו התחיל את הקריירה שלו בערך כשאני נולדתי, ב-2002, אז גדלתי עליו כל החיים". מבחינתו, הסוד של רונאלדו הוא "עקביות, עבודה קשה, מחויבות ורעב שלא נגמר".
לידו עמד אוהד מסי, מה שהפך מיד את השיחה למעניינת יותר. "אני אוהב לעצבן", צחק אוהד רונאלדו, "אבל מסי גם אחד הגדולים. ה-GOAT האישי שלי הוא כריסטיאנו". חברו, אוהד מסי, לא התווכח יותר מדי. "הוא משחק טוב", אמר בפשטות. גם משפחות הגיעו לראות את ההיסטוריה. אב ובנו, שניהם בחולצות פורטוגל, לא חששו לרגע שרונאלדו לא יופיע. "ידעתי שהשער יגיע", אמר האב. "זה מדהים, בדיוק כמו השם שלו". כשנשאל מה מחזיק את רונאלדו בגיל שבו רוב האנשים כבר רחוקים מזמן מהשיא הגופני שלהם, הוא ענה במילה אחת: "משמעת". הבן היה חד אפילו יותר: "הוא השחקן הכי טוב שנגע בכדור".
אוהד אחר, עם דגל פורטוגל, כבר דיבר כמו מי שמאמין שזהו הריקוד האחרון. "תמיד ידעתי בלב שהוא יבוא", אמר. "כל מונדיאל זה רונאלדו, רונאלדו, רונאלדו. אני מרגיש שזה יהיה המונדיאל שלו, האחרון שלו, והפעם היחידה שבה הוא יזכה". הוא כבר היה פחות דיפלומטי לגבי מסי. "אני מכבד אותו כשחקן, אבל אני לא אוהד שלו. אני אוהב את רונאלדו". מבחינתו, היתרון של CR7 טמון בעיקר בליגת האלופות ובריאל מדריד: "בעיניי זה במה גדולה יותר מהמונדיאל. הדרך שבה הוא סיים מהלכים, כל מה שהוא עשה שם".
אוהד נוסף סיכם את זה בצורה הפשוטה ביותר: "זו עקביות. הרצון תמיד לרצות עוד, להשתפר גם בגיל הזה". הוא לא מיהר להכתיר את פורטוגל כאלופה בגלל ניצחון על אוזבקיסטן. "זו רק אוזבקיסטן", אמר, "אבל יש להם קבוצה טובה. המבחן הראשון יהיה כנראה קולומביה, ושם נראה אם הם באמת יכולים ללכת רחוק".
וזה אולי היה הרגע שבו ההתלהבות התאזנה עם המציאות. פורטוגל נראתה מצוין. רונאלדו שוב כתב היסטוריה. אבל הטורניר עוד ארוך, והמשחקים הקשים באמת עוד לפניו.
ובכל זאת, בצהריים הלוהט של דאלאס, בין אוהדים מזיעים, חולצות מספר 7 וילדים שמדפדפים במדבקות פניני בתקווה למצוא את אחד הגדולים, היה ברור דבר אחד: עבור אוהדי כריסטיאנו רונאלדו, הגיל הוא רק פרט ביוגרפי. מבחינתם, כל עוד הוא עולה למגרש, כל עוד הוא מחפש את השער הבא, כל עוד הוא ממשיך לרוץ אחרי עוד שיא - הסיפור עדיין לא נגמר.