מכיוון שבמונדיאל 2026 משתתפות 50% יותר נבחרות מאשר בכל מונדיאל אחר בהיסטוריה, אנו נחשפים להרבה יותר סיפורים על כדורגלנים שמלמדים אותנו על כוחן של התמדה ונחישות. קחו למשל את דניז אונדף: רק באמצע שנות העשרים לחייו הוא הפך למקצוען אחרי שנים כעובד מפעל ושחקן בליגות הנמוכות בגרמניה, וכיום, בגיל 29, הוא מככב בבונדסליגה, בליגת האלופות ובגביע העולם.
או אלוי רום, שוער בן 37 שאחרי הופעה בודדת בנבחרת הולנד עד גיל 20 רשם כמעט 75 הופעות במדי קוראסאו וסיפק נגד אקוודור את אחת מהופעות השוערות הטובות בתולדות הטורניר; ווזיניה, שוער נבחרת כף ורדה בן ה-40, שטיפס מליגת האי סאו ויסנטה, דרך מולדובה, קפריסין, סלובקיה והליגה השנייה בפורטוגל, והפך לגיבור לאומי עם משחק אגדי נגד אלופת העולם;
חברו לנבחרת, רוברטו לופס, שעבד בבנק עד שגויס דרך לינקדאין, טאהא עלי, שעד 2020 שיחק בכלל פוטסל, ערך הופעת בכורה בליגה השבדית הראשונה רק בגיל 22 וכיום נמצא בסגל נבחרתו במונדיאל; אזרי קונסה בן ה-28, שהגיע מהליגה השלישית באנגליה בגיל מאוחר לפרמיירליג ולהרכב הנבחרת; או חבריו לסגל אולי ווטקינס (30) ודן ברן (34), ששיחקו בעברם בליגות חובבניות וכיום נמצאים בארה"ב, מקסיקו וקנדה עם "שלושת האריות".
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
בקיצור, לנטפליקס יש שפע של חומרים להכין מהם סרטי ספורט מרגשים וקיטשיים סביב הטורניר הנוכחי. ואולם, הזווית המדעית של הסיפורים הללו מלמדת משהו חשוב על המסלולים המגוונים שמובילים שחקנים לפסגת הכדורגל.
חוקרים ממכון קרולינסקה בשבדיה עקבו אחר כל שחקן שייצג את נבחרת הגברים הבוגרת המקומית בין השנים 2011 ל-2023. הם רצו לענות על שאלה פשוטה: איך באמת נראה המסלול אל העילית?
הנתונים הראו שלושה נתיבים מרכזיים: 34% הגיעו דרך "מסלול מוקדם", כלומר הופעת בכורה בבוגרים בגיל 15 או 16; 33% היו על "המסלול האמצעי", עם בכורה בין גיל 17 ל-19; ו-33% הנותרים עברו מסלול אחר לחלוטין שכלל הופעת בכורה בגיל 21 ומעלה, או מעבר ישיר לנבחרת הבוגרת.
מדובר בחלוקה כמעט מושלמת של שליש, שליש ושליש. ל-12% מהשחקנים הבינלאומיים בסגל השבדי היה אפס ניסיון בינלאומי בגילאי הנוער לפני שהגיעו לנבחרת, והם פשוט דילגו על השלבים הללו לחלוטין. כמו כן, החוקרים גילו שלהגיע מאקדמיה מובילה לא מהווה את היתרון המובהק שכולם מניחים. "המסלולים לרמה הבינלאומית בבוגרים הם דינמיים, לא-ליניאריים ואינדיבידואליים לחלוטין", נכתב במחקר. "השתתפות בגילאי הנוער אינה בשום אופן תנאי מוקדם להצלחה בבוגרים".
שליש מהשחקנים הטובים ביותר של שבדיה בכלל לא היו בתוך המערכת עד לגיל ההתבגרות המאוחר. מנגד, אלו שהשתייכו למסלול המוקדם, נהנו ברובם מ"אפקט הגיל היחסי" - הם נולדו מוקדם יותר בשנת המיון, היו בוגרים יותר מבחינה פיזית, ונבחרו לתוך מערכות שתגמלו יכולת נוכחית על פני פוטנציאל עתידי.
מאחר ששיעור זעיר במיוחד (0.25%) באמת יכול להיות מוגדר כ"גאונים", רוב "ילדי הפלא" שמצליחים בגיל 13-14 ברמה כזו שכבר בגיל 15-16 הם משחקים עם בוגרים, פשוט נהנים מבשלות פיזית מוקדמת. העובדה שהם היו בוגרים בכמה חודשים מחבריהם לקבוצה גרמה להם להיראות גדולים וטובים יותר, ולכן הם זכו להשקעה רבה יותר מצד המאמנים.
ויש גם את עניין "ההתמחות המוקדמת". מדובר בילדים שהוריהם דחפו אותם בדרך כלל לשחק ולהתאמן בכדורגל בצורה אינטנסיבית בהרבה - מה שהעניק להם אמנם יתרון טכני משמעותי, אך לפי המחקר גם הוביל לסיכון מוגבר לפציעות. המשמעות היא שמערכת שנועדה להאיץ את פיתוח השחקן, עשויה למעשה לשחוק ולשבור את הילדים כבר בתחילת דרכם.
המלצת החוקרים היא ש"תוכניות לפיתוח כישרונות צריכות לאמץ גמישות במקום לוחות זמנים נוקשים של מיון". במילים אחרות, גם ברמות הגבוהות ביותר של הענף, חובה לייצר מקום לכאלה שמתפתחים מאוחר יותר כדי למצות היטב את פוטנציאל הכישרונות.
הדבר רלוונטי במיוחד לישראל, שבה קיים "קאט-אוף" ברור מאוד סביב גיל הגיוס לצבא. גם כדורגלן שפורש בסיום גיל נוער, מתגייס ומבצע שירות מלא של שלוש שנים, יכול בקונסטלציה מסוימת לחזור לדשא ואולי אף להגיע לרמות הגבוהות ביותר. יש מצב שהכדורגל הישראלי פשוט חייב את זה לצעירים בעלי יסודות חזקים ששיחקו בעבר במחלקות הנוער, אך בשנים האחרונות מצאו את עצמם נלחמים בעזה ובלבנון. ולכו תדעו, אולי במונדיאל 2030 או 2034, גם לאחד משחקני נבחרת ישראל יהיה סיפור מרגש על איך הוא חזר להיות מקצוען בגיל 26 וסיים ככוכב על הבמה הגדולה בעולם.