אמריקה. הוליווד, WWE, הפי-אנד, הסיפור מנצח הכל. כבר משחק שני רצוף שנראה שהתסריט סביב מסי נכתב מראש. שלושער במשחק הראשון הכניס את האוהדים לאווירה. כמו שקרמבו אמר, אתה מתחיל הכי חזק שלך ואז מגביר. אבל אוסטריה נבחרת חזקה יותר, מאומנת יותר מאלג'יריה. זה בוודאי יהיה יותר קשה.
הבוקר התחיל מוקדם עבור אוהדי נבחרת ארגנטינה. משחק ב-12:00 בחום של דאלאס והם הגיעו לאזור האיצטדיון כבר 4 שעות לפני. בכל האזור יש כמה מגרשים, כל קבוצות הספורט של דאלאס משחקות באזור הזה. ובסמוך לו פארק השעשועים הענק "SIX FLAGS" שרכבות ההרים הרבות שלו מזכירות דינוזאורים מפארק היורה המשקיפות על האוהדים המגיעים למגרש. החום והלחות נעלמים בין רגע כשנכנסים לתוך ההיכל העצום: מזגני ענק מצננים ונותנים תחושה נעימה. ובגלל שהכל סגור, אין תחושה של יום או לילה. המשחק הופך לעל זמני, כמו הגיבור שלו.
דקות לפתיחת המשחק וברמקולים מושמע בקולי קולות "LIFE IS LIFE" של להקת אופוס. אותו שיר שמתנגן בסרטון המפורסם של דייגו ארמנדו מראדונה מקפיץ את הכדור בחימום למשחק. כולם מכירים את השיר, כולם מכירים את הסרטון. היום זה בדיוק 40 שנה ליום הגדול של דייגו, של ארגנטינה. 40 שנה לגול הכי רמאי בהיסטוריה ולגול הכי גדול בהיסטוריה.
זה היה דייגו שהוביל את ארגנטינה אז, ואם לא הוא, מי יודע אם היה מסי. כי זה נראה שהארגנטינאים כבר לא מאמינים שסתם נבחרת טובה יכולה להביא להם את התואר, הם צריכים את המנהיג, הסמל, השחקן הטוב ביותר שיוביל אותם לשם. לפני 4 שנים מסי שיחזר את ההישג של דייגו. עכשיו זה כבר הטורניר בלי הלחץ, הטורניר שרק מאדיר את המורשת, את מה שהוא משאיר אחריו.
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
התחיל בשלושער, אז איך מגבירים? השער הבא של מסי יהפוך אותו לגדול הכובשים במונדיאלים בכל הזמנים. השיא שבו מחזיק מירוסלב קלוזה, מאז אותו 1:7 היסטורי מול ברזיל בחצי הגמר ב-2014, עומד להימחק. לכולם היה ברור שהשיא הולך להישבר במשחק הזה. ובדקה התשיעית פנדל. מסי ניגש לבעוט - החוצה. אולי זה לא יקרה?
עוד הזדמנות, פעם אחת שלאגר מונע ממנו. פעם נוספת, שלאגר נכנע, אבל אלאבה נמצא שם להציל. האם מסי נעצר? רבות דובר על חבורת הלוחמים שמקיפה אותו. זו ששומרת עליו, דואגת לו ועובדת עבורו. זה בולט יותר מדי משחק. רגעים ארוכים בהם מסי מקבל זמן לנשום, לנוח רגע על קו האמצע, והחברים שלו עובדים בהגנה. אבל כל זה רק בשביל הרגעים המיוחדים. הרגעים המכריעים, אלה שמביאים גביע.
בדקה ה-40 טיאגו אלמדה עם הכדור. הוא היה שם גם בקטאר, אבל שיחק רק 6 דקות. אחד השינויים היחידים ביחס לנבחרת ההיא הוא השילוב שלו בהרכב. מוסר שמאלה לפקונדו מדינה ורץ לתוך הרחבה. מדינה עם הרוחב, אלמדה פותח רגליים. הוא ראה מי נמצא מאחוריו. הוא רצה שהכדור יגיע אליו. מסי מגיע, בועט, גול. השיא נשבר. ארגנטינה מובילה. פקונדו בישל, מסי כבש, אבל אלמדה צילחת. בסטטיסטיקה הוא לא יקבל שער או בישול, אבל את המהלך הכי חשוב הוא עשה.
זה לא שארגנטינה נהנית מקצת עזרה. זו נבחרת חזקה מאד - יותר מזה זו קבוצה מאומנת. אף אחד לא מנסה לעשות מה שהוא לא יודע, וכולם עובדים עבור מסי. אבל לא כל קבוצה מקבלת את הפנדל שהיא קיבלה, ובוודאי קוטי רומרו יכול להודות לכבוד שהוא מקבל בנבחרת, שאינו מקבל בטוטנהאם. שלושה אדומים העונה, ועל המרפק לראש של סביצר באנגליה זה אולי לא היה נגמר באדום, אבל לפחות בשריקה. במדי ארגנטינה? אפילו לא שריקה לעבירה. זה ראוי לציון, אבל זה שולי בתמונה הרחבה.
היו למסי הזדמנויות נוספות, גם לאוסטרים. לא בעטו הרבה למסגרת וכשכן, אמי מרטינס היה שם. ואז, כשכולם מחכים לשריקת הסיום עוד התקפה. מסי מימין, הוא רואה את חוליאן אלברס. המסירה מושלמת, רק תכבוש. מכל הבחינות, הדבר הנכון עבור ארגנטינה זה שהוא יכבוש. שארגנטינה תקבל שער ממישהו שהוא לא מסי. ושמסי לא רק ישבור את שיא הכיבושים, אלא גם את שיא הבישולים (שנספרים בעצם רק מ-1966, בדירוג הזה הוא ראשון עם מראדונה עם שמונה).
אבל אלברס החמיץ. הכדור חזר אל פארדס שמסר אותו למסי. תסתכלו שוב בתקציר על המסירה של פארדס, ועל הכדור שמגיע אל מסי. המסירה לא טובה, היא לא על הדשא. הכדור באוויר, גבוה מדי. בפעם הראשונה לא לגמרי רואים את זה, אולי גם לא בפעם השנייה. אבל תסתכלו שוב, מסי מרים מעט את הרגל ועם השוק עוצר את הכדור, מקפיץ אותו אל הדשא.
אבל הוא לא בועט ישר. צעד ועוד צעד, עובר את השוער. בעיטה ראשונה נחסמת ואז עוד אחת. גול! 0:2, השער ה-18 שלו במונדיאלים. ואז החגיגה. השמחה של מסי בגול הזה, הכיפים עם כל הצלמים מסביב למגרש, החיוך הענק. זו לא עוד חגיגה של שער. זה לא הרגיל שלו. הגולים אולי מזכירים את השערים מהימים של ברצלונה, הכל יכול שבו והיכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון. אבל השמחה הזו אחרת, היא שמורה לנבחרת. היא שמורה לרגעים של שיאים היסטוריים וניצחונות עוצמתיים.
ואולי זה חייב היה להיות ככה היום. 40 שנה לדייגו, גם מסי עם צמד. ואת הגול ההוא אי אפשר לשחזר, הוא הכי גדול שהיה. אז לכבוד המאורע, עם הצמד הזה מסי הופך לכובש המצטיין בהיסטוריה של גביע העולם. עוד שיא, עוד נקודת ציון, בדרך, אולי, לעוד תואר.