פחות מ-24 שעות לפני שעאסים מדיבו הקטארי שבר את רגלו של איסמעיל קונה מקנדה, ד"ר אלעד שפיצר, אורתופד מומחה במניעה וטיפול בפציעות ספורט במאוחדת מחוז ירושלים ובמרפאת MedES, טען שזה בדיוק מה שהולך לקרות: "בשלב הבתים שחקנים מנבחרות חלשות יפצעו שחקנים בנבחרות טובות יותר", אמר אז. "אלו יהיו פציעות מגע".
שפיצר הוא לא נוסטרדמוס. הוא פשוט איש מדע ואורתופד מנוסה שראה כבר כמה דברים בחיים שלו.
"המונדיאל הוא אחד הטורנירים התובעניים בעולם הספורט", הוא מסביר. "עומס משחקים, לחץ נפשי, טיסות, התאוששות קצרה והמאמץ הפיזי הקיצוני יוצרים תנאים אידיאליים לפציעות. במקרים רבים, פציעה אינה עניין של מזל רע, אלא תוצאה של עומסים ידועים מראש שהגוף מתקשה להתמודד איתם. בסופו של דבר, לא תמיד הנבחרת המוכשרת ביותר היא זו שמגיעה רחוק - אלא זו שמצליחה לשמור על הסגל שלה בריא".
ואיך בעצם ידעת ששחקן מקבוצה חלשה יפצע קשה שחקן מקבוצה חזקה יותר?
"אנחנו נמצאים כעת בשלב שבו הסיכון לפציעות מגע נמצא בשיאו. על פי נתוני פיפ"א, בין 63% ל-80% מהפציעות בשלב הבתים נגרמות בעקבות מגע ישיר בין שחקנים, וכמעט מחציתן קשורות למשחק אגרסיבי או לעבירות".
מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר?
"לפי המחקרים, אלו שחקני כנף מהירים, חלוצים וקשרים התקפיים ויצירתיים. אלו השחקנים שסופגים את מרבית התיקולים והמאבקים הפיזיים. התוצאה היא עלייה בשכיחות של נקעים בקרסול, פציעות ברך וזעזועי מוח".
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
אבל הכדורגל היום הרבה פחות אלים, לא?
"הוא אכן פחות אגרסיבי. בין מונדיאל 2002 לטורניר ב-2014 נרשמה ירידה משמעותית במספר הפציעות. אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא החמרת האכיפה מצד פיפ"א: ענישה קשה יותר, כרטיסים אדומים מהירים יותר ואפס סובלנות לתיקולים מסוכנים. התוצאה היא לא רק הגנה על בריאות השחקנים, אלא גם שמירה על הכוכבים הגדולים של הטורניר על כר הדשא".
אז יש פחות תיקולים, אבל בגלל המהירויות של היום הם חמורים יותר?
"ייתכן, אבל מה שברור זה שהמחקר הרשמי של פיפ"א מראה ירידה של 37% בכמות הפציעות במונדיאלים בין 2002 ל-2014, בזכות אותה החמרת שיפוט".
וזה תלוי גם במצב המשחק עצמו?
"לפי המחקרים, קבוצות שמובילות נפצעות בשיעור של 81 פציעות ל-1,000 שעות, כאשר במצבי תיקו השיעור הזה נמוך בהרבה - 54.8 ל-1,000 שעות. הסיבה פשוטה: שמירה על יתרון מייצרת מתח פיזי ומנטלי עצום. שחקנים רצים יותר, מבצעים יותר מאמצי הגנה ומגיעים לרמות עייפות גבוהות במיוחד. מסוכנות במיוחד הדקות המאוחרות של המחצית השנייה, כאשר העייפות כבר מצטברת, קצב המשחק נשאר גבוה וכל טעות עלולה לעלות בהדחה. בשלב הזה מופיעות רוב פציעות ההמסטרינג (שרירי הירך האחורית) - ורבות מהן מתרחשות ללא כל מגע עם שחקן יריב".
כלומר רוב הפציעות לא קשורות למגע?
"מחקרים מראים ש-88% ממתיחות הירך מתרחשות לבד, ללא מגע, כתוצאה מעייפות אקוטית. מטא-אנליזה מוכיחה שתרגול אקסצנטרי (כמו תרגיל 'נורדיק המסטרינג') מפחית את שיעור פציעות הירך ב-57% עד 70%".
מדובר למעשה בתרגיל משקל גוף שבונה כוח אקסצנטרי משמעותי (התארכות השריר תחת עומס), והוא נחשב ליעיל ביותר למניעת קרעים, לשיפור מהירות הספרינט ולשדרוג יציבות הברך. המתאמן צריך לקבע את הקרסוליים, ואז, בזמן שהוא משאיר את הגב ישר לחלוטין, לרדת לאט קדימה.
מי עלול לשלם את המחיר בשלבי הנוקאאוט?
"ככל שהטורניר מתקדם, סוג הפציעות משתנה. פציעות המגע הופכות לפחות שכיחות, ובמקומן מגיעות פציעות שחיקה ועומס. גם כאן, החלוצים ושחקני הכנף הם הפגיעים ביותר. הספרינטים החוזרים, שינויי הכיוון החדים והעומס המצטבר מגבירים את הסיכון לפציעות שריר, במיוחד לקראת הארכות ושלבי ההכרעה".
מה עם השחקנים שרצים הכי הרבה, כמו המגנים והקשרים?
"הקשרים משתתפים במספר הגבוה ביותר של מאבקים פיזיים ונדרשים לקבל החלטות תחת לחץ במשך 90 דקות ויותר. בשלבים המאוחרים של הטורניר חלק מהשחקנים לא נופלים בגלל קרע בשריר, אלא בגלל תשישות מצטברת, ירידה חיסונית ומחלות שמופיעות בעקבות העומס החריג".
אז מה באמת קובע את זהות האלופה?
"מאחורי כל נבחרת מצליחה עומד צוות רפואי שלם: רופאים, פיזיותרפיסטים, מאמני כושר ואנשי דאטה. היום, נבחרות מובילות עוקבות אחרי כל מטר שהשחקנים רצים באמצעות מערכות GPS, בודקות עומסי אימון ומיישמות תוכניות מניעה מתקדמות. לכן, במונדיאל המודרני לא רק המאמן או הכוכב הגדול קובעים מי תזכה בגביע. לעיתים, האנשים החשובים ביותר נמצאים בכלל בחדר הטיפולים".
בסופו של דבר, מי שתזכה בטורניר המאתגר הזה היא הנבחרת עם הצוות הרפואי הטוב ביותר?
"ככל שהמונדיאל מתקדם, הסיכוי שפציעה אחת תשנה את גורל הטורניר רק הולך וגדל. השאלה היא לא אם יהיו פציעות - אלא איזו נבחרת תצליח להקדים אותן".