עשרות אלפי אוהדים ברזילאים הציפו בימים האחרונים את רחובות העיר לקראת המשחק מול האיטי הלילה (בין שישי לשבת, 03:30, ספורט1). חולצות צהובות, דגלים ירוקים-צהובים, תופים ושירי סמבה הפכו את מרכז העיר למעין שכונה ברזילאית זמנית.
רבים מהם הגיעו לכאן לא רק כדי לראות כדורגל, אלא כדי לחפש משהו עמוק יותר - רגע של גאולה. מי שמאמינים בישו, שפסלו הענק משקיף על ריו דה ז'ניירו, היו שמחים לראות גם את נבחרתם זוכה לישועה משלה. אחרי ה-1:1 המאכזב מול מרוקו במחזור הפתיחה, ברזיל כבר לא מגיעה למשחק מול האיטי כפייבוריטית נינוחה. היא מגיעה בלחץ.
למרות שמדובר בנבחרת המעוטרת ביותר בתולדות גביע העולם, עם חמש זכיות, נדמה שהפעם הברזילאים עצמם מבינים שהדרך ארוכה יותר ממה שציפו. התיקו מול מרוקו חשף לא מעט בעיות. הברזילאים נקלעו לפיגור כבר במחצית הראשונה, ורק שער נהדר של ויניסיוס ג'וניור הציל עבורם נקודה. בתקשורת הברזילאית לא הסתירו את האכזבה: מרוקו אכן נראתה במשך דקות ארוכות "חדה יותר, אמיצה יותר ומאורגנת יותר".
היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
המשמעות ברורה: מול האיטי אסור לברזיל למעוד. מאמן הנבחרת, קרלו אנצ'לוטי, ניסה להוריד מעט את גובה הלהבות במסיבת העיתונאים בפילדלפיה: "כמו שאמרתי אחרי מרוקו, לא זוכים בגביע העולם במשחק הראשון", אמר המאמן האיטלקי. "הביקורת העצמית של השחקנים הייתה חיובית מאוד. אני חושב שנפתור את הבעיות ואני נשאר בטוח שנהיה תחרותיים".
אנצ'לוטי הודה כי משהו לא עבד אצל שחקניו בפתיחת הטורניר. "המחצית הראשונה הייתה מעט בלתי צפויה. ייתכן שהלחץ של לבישת החולצה הצהובה במשחק הראשון השפיע מעט על המצב המנטלי של השחקנים", הסביר. זו אמירה חריגה יחסית כשמדובר בנבחרת ברזיל. במשך עשרות שנים הסלסאו הייתה הקבוצה שכולם מפחדים ממנה. כעת נדמה שגם היא אינה חסינה מלחץ.
ועדיין, המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי. ברזיל מחזיקה במאזן המפואר ביותר בתולדות המונדיאל: 115 משחקים, 76 ניצחונות ו-238 שערים - מרחק שער אחד בלבד מהשיא ההיסטורי של גרמניה. היא הפסידה רק פעם אחת ב-19 משחקי שלב בתים במונדיאל, ניצחה בכל שלושת המפגשים הקודמים מול האיטי ומעולם לא הפסידה משחק גביע עולם על אדמת ארצות הברית.
גם ההיסטוריה הישירה מצביעה בבירור על יחסי הכוחות. שלושת המפגשים בין הנבחרות הסתיימו בניצחונות ברזילאיים, כולל 1:7 מוחץ בקופה אמריקה סנטנריו ב-2016 באורלנדו. אלא שהבעיה של ברזיל אינה הנתונים. הבעיה היא הזהות. מאז מונה לתפקיד לפני מעט יותר משנה, אנצ'לוטי עדיין מחפש את השילוב הנכון. ברויטרס דווח כי המאמן ספג ביקורת על חלק מהבחירות שלו בהרכב מול מרוקו, בעוד השינויים שביצע במחצית השנייה הכניסו יותר איזון ואנרגיה למשחק.
כשנשאל האם לנבחרת חסרה זהות טקטית ברורה, סיפק תשובה מעניינת במיוחד: "אני לא רוצה זהות אחת", אמר. "אני רוצה שלקבוצה שלי יהיו כמה זהויות". זו אולי תמצית הוויכוח שמלווה את ברזיל בשנים האחרונות. מצד אחד, הכישרון עדיין שם. ויניסיוס ג'וניור, קאסמירו, פאקטה, דנילו ורבים אחרים הם שמות שכל נבחרת בעולם הייתה שמחה לקבל. מצד שני, מאז הזכייה האחרונה ב-2002, ברזיל ממשיכה לחפש את הדרך חזרה לפסגה.
ובכל זאת, ברחובות פילדלפיה לא שמעו הרבה ספקות. אוהדים שהגיעו מריו, מסאו פאולו, מברזיליה ומקהילות ברזילאיות ברחבי ארצות הברית שרו לאורך כל היום, הצטלמו ליד הפסל של רוקי וניסו להפוך את העיר לבית זמני של הסלסאו. עבורם, המונדיאל הוא תמיד הרבה יותר מטורניר כדורגל. וכעת, מול האיטי, הם רוצים לראות שהאמונה הזאת עדיין מוצדקת.
כי מבחינתם, ברזיל לא הגיעה לארצות הברית כדי לחפש תשובות. היא הגיעה כדי לזכות בגביע העולם. אלא שאחרי המחזור הראשון, היא כבר יודעת דבר אחד: אם היא רוצה להגיע רחוק, הגאולה לא תגיע משמיים. היא תצטרך להתחיל כבר הערב על הדשא בפילדלפיה.