נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין, ספג השבוע ביקורת מצד עסקני כדורגל בכירים באסיה, אפריקה והקריביים, לאחר שטען כי מונדיאל 48 הנבחרות "מייצר משחקים לא מעניינים". צ'פרין אמר את הדברים, ככל הנראה, ביום שני שעבר לכלי התקשורת בסלובניה ("ז'ורנל 24" ו"דוסי") במהלך כנס בלובליאנה. כחלק מעקיצה המהווה נדבך ממאבק גדול יותר של אופ"א בפיפ"א, הוא ציין: "יש לנו מספר עצום של משחקים שהם לחלוטין לא מעניינים". הנשיא טען כי "ההרחבה מאפשרת למדינות קטנות להשתתף ולחוות את ההתרגשות של הטורניר", אך רמז כי הדבר גם יוצר פערים גדולים מדי על כר הדשא בין הנבחרות הגדולות והאירופאיות לבין השאר.
נכון לעכשיו, נראה שהאירופאיות אכן טרם נכנסו לקצב הניצחונות, ואפילו ספרד, אלופת אירופה, לא הצליחה לנצח את כף ורדה הקטנטנה שהעפילה מאפריקה. במקביל, לפני יומיים, התאחדויות הכדורגל של כף ורדה, קונגו, קורסאו, האיטי, ירדן ואוזבקיסטן פרסמו הצהרה משותפת נגד צ'פרין (סביר להניח שגם כאן מדובר בחלק מהמאבק מול פיפ"א, אך נניח לכך כעת): "הכדורגל אינו שייך לקבוצה נבחרת של מדינות, כוחו נובע מהאוניברסליות שלו", נכתב בהצהרה. "עבור מדינות רבות, ההשתתפות בגביע העולם אינה רק הישג ספורטיבי. זהו רגע שנותן השראה לדור שלם, מאיץ את פיתוח הכדורגל ומייצר זיכרונות שנשארים לכל החיים".
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
ארבע מתוכן - כף ורדה, קוראסאו, ירדן ואוזבקיסטן - העפילו למונדיאל הראשון בתולדותיהן, בעוד שקונגו והאיטי הגיעו לאירוע הכדורגל הגדול ביותר לראשונה מאז 1974. "עבור כף ורדה, קורסאו, ירדן ואוזבקיסטן, ההעפלה מייצגת הישג היסטורי והגשמת חלום המשותף לדורות", נכתב. "עבור מדינות כמו קונגו והאיטי, החזרה לבמה הגדולה ביותר לאחר היעדרות ארוכה נושאת משמעות מיוחדת עבור מיליוני אוהדים שחיכו שנים, ובחלק מהמקרים עשורים, לרגע הזה. הטענה כי המשחקים האלה חשובים פחות בדרך כלשהי היא מאכזבת עמוקות, ואינה מכירה במאמצים, בהקרבה ובשאיפות של שחקנים, מאמנים, מועדונים ואוהדים ברחבי העולם".
העניין הוא שאם שלב הבתים במונדיאל הזה מרגיש משעמם יותר, זה ממש לא בגלל הקבוצות הקטנות. הרגע שבו קוראסאו כבשה שער נגד גרמניה הגדולה היה מדהים ומרגש, וכך גם התיקו ההיסטורי שסחטה כף ורדה מספרד - אותו נזכור עוד שנים רבות. שלב הבתים לא משעמם בגללן, אלא בגלל מתמטיקה.
יותר משחקים בטורניר שווים פחות עניין בכל משחק. זו המשוואה שממנה התעלמו לחלוטין בפיפ"א כשהחליטו להגדיל את הטורניר.
32 מתוך 48 קבוצות (66%) יעפילו לשלב הבא. כלומר, ניצחון בודד ושתי תוצאות תיקו יספיקו לכל נבחרת כדי לעבור את שלב הבתים. בפורמט הקודם של 32 נבחרות, שבו רק 50% מהן עלו, כל משחק בשלב הבתים היה קריטי - בטח שני המשחקים הראשונים. הייתה שם סכנה משמעותית להדחה מוקדמת גם כשמדובר בקבוצה גדולה (עיינו ערך גרמניה במונדיאל הקודם). במונדיאל המורחב הנוכחי, כאמור, זה סיפור שונה לחלוטין.
ניקח לדוגמה את סקוטלנד, שצריכה עוד תיקו אחד בשני המשחקים הבאים שלה נגד מרוקו וברזיל, וככל הנראה תעלה לשלב הבא. אגב, גם מרוקו וברזיל יצטרכו רק ניצחון על האיטי כדי להבטיח מעשית את מקומן בשלב הנוקאאוט. אז איך אתם חושבים שייראו המשחקים הנותרים בבית הזה? מדובר פחות בעניין של כדורגל, ויותר בעניין של מתמטיקה ותורת המשחקים.
ברגע שהגדלתם ב-100% את כמות הקבוצות שיכולות לעלות שלב, אך הבתים נותרו בני ארבע נבחרות בלבד, כל משחק הופך לפחות חשוב ופחות מעניין. עם 48 נבחרות, שיטת הבתים המוכרת פשוט לא יכולה לעניין באמת. וזו, כאמור, לא דעה - אלא מתמטיקה.