בחורף של 1986-1987 עבדתי כמלגזן ("קלארקיסט" קראו לזה, על שם היצרן) במפעל "פלריג" שבקיבוץ נאות-מרדכי. מי שחנך אותי במפעל היה אלי קדושים. אם השם לא אומר לכם יותר מדי, אזי זה רק מפני שאתם לא בקיאים בהיסטוריה הספורטיבית של העמק, כלומר עמק החולה.
לא היה דבר ששימח את אלי יותר מכך שאני אוהב כדורגל ולא היה שבוע מבלי שיזכיר את המשחק ה"הוא".
אם שוב אין לכם מושג על מה אני מדבר, אל תחמירו עם עצמכם, אבל אין איש בצפון עמק החולה שלא מכיר את המשחק ה"הוא": ה- 4-4 המפורסם שכפתה הפועל כפר בלום על מכבי חיפה, במשחק הגביע בעונת 1963-1964.
במכבי חיפה של אז כיכבו שמות כמו: הלד, אמר, מנצ'ל, עלמני, שמולביץ (רום), אמר ואחרים. שנתיים קודם לכן זכתה הקבוצה בתואר החשוב הראשון שלה, גביע המדינה בכדורגל.
נכון שלאליפות חיכו שם עד 1984, אבל עד שזו הגיע, התרפקו הירוקים על הקבוצה המפוארת ההיא של שנות השישים.
ב-11 בפברואר 1964, הגיעו אלפי צופים למגרש בכפר בלום כדי לחזות מקרוב בשמות שהכירו עד אז רק ממדורי הספורט, אבל מי שנתנה את ההצגה על הדשא הייתה דווקא הקבוצה של יישובי העמק (בין השחקנים גם הבלם זיו גורדון, אביו של אבישי גורדון - לימים כדורסלן בהפועל גליל עליון, נשבע לכם שזו הפעם האחרונה שאנחנו משחקים בטריוויה), שכפתה תיקו 4-4 דרמטי על הכוכבים בירוק.
לא שגיאת כתיב
מכבי חיפה ניצחה אמנם במשחק השני - והעפילה שלב, אבל לפחות בשלהי שנות השמונים, עת היה לי הכבוד לחיות בין הקיבוצניקים, המושבניקים ותושבי קריית שמונה, עדיין דיברו בעמק על המשחק "ההוא" כאילו התרחש רק אתמול...
מי שלא ראה את אלי קדושים, בבגדי עבודה כחולים וסיגריה בזווית פיו, מתאר לי את מהלכי המשחק (אחד מהם היה השער שלו), לא ראה איך אדם משיל מעליו בבת אחת עשרים שנה, עדות לקסמו המרפא של הכדורגל.
נזכרתי באלי קדושים אתמול, בשער שכבשה קורסאו, מדינה נידחת כל כך עד שהמאיית האוטומטי מסמן את שמה כשגיאת כתיב... נזכרתי בו ביחד עם שם של כדורגלן ישראלי אחר, מפורסם קצת יותר, בשם מוטל'ה שפיגלר, שלנצח יככב בספר הזהב של הכדורגל הישראלי (למרבה הצער, הספר הדק בעולם) ככובש הראשון והיחיד של נבחרת ישראל במונדיאל.
מאתמול גם לקורסאו (די כבר עם הקווים האדומים, מחשב טיפש - נשבע לך שיש מקום כזה באיים המכונים "האנטילים ההולנדיים"!) יש מוטל'ה משלה, קוראים לו קומננסיה - ובדקה ה-21 של ההתמודדות נגד גרמניה (זוכת ארבעה מונדיאלים, שנייה רק לברזיל!) הוא המם את חובבי הכדורגל בעולם, עם שער שוויון לרשת של ה"נציונאל מאנשאפט".
אמנם אין מתאם מדויק בין אוכלוסייתה של מדינה לרמת הכדורגל שלה (אחרת היינו מחכים בנשימה עצורה להתמודדות בגמר בין הודו לסין), ובכל זאת: בקורסאו מתגוררים כ-150 אלף תושבים. לשם השוואה - בכפר סבא מתגוררים מעל 100 אלף תושבים ובפתח תקווה כ-270 אלף...
התחתנתי עם דביל
ובכל זאת, למקרה שלא ראיתם את המשחק, בין הדקה ה-21 שבה נכבש השער ועד לדקה ה-38 שבה נשרק פנדל לזכות הגרמנים, היה נדמה שהמחצית הראשונה עשויה להסתיים בתיקו.
באותן דקות אגב, נזל כל הכבוד שלי על הרצפה בבית, מחפש סדקים ב"רובה" שבין הבלטות כדי לחלחל לדירה של השכנים מלמטה: רק חצי שעה קודם לכן, לקראת פתיחת המשחק, יצאתי בקמפיין שכולו הסגברה לאישה שאתי, דווקא אחת שאוהבת כדורגל.
"יש סיכוי שהמשחק הזה ישבור את שיא העולם בשערים" אמרתי לה וסיכמתי: "כל תוצאה נמוכה, אפילו 3-0 או 4-0 לגרמניה, תהיה סנסציה".
למרות שעבדכם מתפרנס מכתיבה, איני מכיר בשפה העברית מספיק מילים כדי לתאר את הבעת פניה, עת בדקה ה-21 היא הסתכלה על המסך ואמרה קצרות: "וואו, תיקו".
העולם עצר מלכת עת נשמעה בסלון ביתנו הגרסה הקצרה למשפט שאני פירשתי כ"אלוהים, התחתנתי עם דביל מושלם"...
אז אמנם אוהד הכדורגל שבי התבאס בשביל הקורסאוים החביבים עת כבשו הגרמנים את השער השלישי, בדקה האחרונה של תוספת הזמן של המחצית (אז היה ברור שהם יגיעו גם להרבה יותר), אבל האגו נרגע.
אולי לא שיא כיבושים במונדיאל למשחק אחד, אבל שיא עולם לסך כל הכיבושים במצטבר - וחשוב מכל: תוצאה שהצילה את כבודי המקצועי, לפחות בביתי שלי.
אהלן ילד
רגע של רצינות: פערי הרמות הם כמובן אדירים, ובכל זאת: רק נאיביות (הכשלה ברחבה, תזוזה מוקדמת של השוער בפנדל - שהבהירה בדיוק להיכן הוא עומד לזנק וחוסר הבנה שבדקה האחרונה צריך להעיף כל כדור הרחק מהרחבה), מנעה מקורסאו לרדת להפסקה בתוצאת שוויון סנסציונית.
מה היה קורה אז? 99% שגרמניה עדיין הייתה מצליחה לנצח, נכוח הבדלי הרמות, אבל כבר ראינו משחקים שבהם מועמדות לניצחון "ודאי", מתחילות לשקשק, שלא לומר לשלשל, כשהזמן חולף והמטרה טרם הושגה.
מבחינת סיכויי ההעפלה לשלב הנוק-אאוט, אפשר שהמשחק הזה לא יקבע כלום, אם גם אקוודור וגם חוף השנהב ינצחו כצפוי את קורסאו (שהתעייפה מאוד במחצית השנייה).
גם מבחינת כדורגל, אודה שלמרות התוצאה הגבוהה, אי אפשר היה להתרשם אמש מהגרמנים, למעט אולי מהעובדה שמדובר בנבחרת חסרת כוכבים, כלומר - קבוצתית מאוד, מה שעוד עשוי לשרת אותה בהמשך (בכלל לא בטוח).
כלומר, אי אפשר לקחת מהמשחק הזה אלא את השער של קומננסיה, זה שחיבר כל צופה ניטרלי אל הילד שהיה פעם, אחד שהאמין שכל משחק מתחיל באמת מ- 0-0 ושהכל אפשרי, כמו הגול ההוא של מוטל'ה, כמו הפועל כפר בלום של אלי קדושים, שפגשה לפתע את אגדות הכדורגל: מנצ'ל, אמר, עלמני, הלד ושמולביץ' (רום) - ונתנה לה ארבע חתיכות.