ברשימות הכדורגלנים העשירים ביותר תמצאו אינדיבידואלים שמרוויחים צפונה מ-40 מיליון דולר בשנה ממשכורות ומהסכמי חסות. עם זאת, המציאות של רוב השחקנים בעולם - כולל חלק מאלו שייקחו חלק במונדיאל הקרוב - שונה בתכלית. הם האוגר שרץ על הגלגל ומניע תעשייה ענקית שמגלגלת מאות מיליארדי דולרים בשנה, אך הרוב המוחלט שלהם לא מרוויח סכומי עתק.
לפי נתוני פיפ"א וארגון השחקנים העולמי (FIFPro), השכר החציוני של כדורגלן מקצוען בליגה הראשונה עומד בפועל על כ-24 אלף דולר בשנה. בתרגום חופשי, מדובר בכ-7,500 שקלים בחודש - וזה אחרי הכשרה מפרכת של 10 עד 15 שנים. כשיוצאים מבועת הליגות הבכירות והנוצצות ביותר, מגלים כי רוב השחקנים מרוויחים שכר הדומה לזה של מעמד הפועלים או מעמד הביניים המקומי.
באנגליה (הפרמיירליג), כמובן, מרוויחים הכי הרבה: 4.65 מיליון יורו בממוצע. בספרד (לה ליגה) הסכום צונח ל-2.3 מיליון, באיטליה ל-1.8 מיליון ובגרמניה ל-1.6 מיליון. בצרפת מדובר על ממוצע של 1.2 מיליון יורו, נתון שמושפע משמעותית מהמשכורות המנופחות של כוכבי פריז סן ז'רמן.
בדרג הביניים הגבוה - הכולל מדינות כמו פורטוגל, הולנד, טורקיה ובלגיה - השכר נע בין 300 ל-750 אלף יורו בעונה. מובן שמועדוני עילית כגון אייאקס, בנפיקה, גלאטסראיי או קלאב ברוז' משלמים יותר. לעומת זאת, בדרג הביניים הנמוך (הליגות הנורדיות, חלק ממדינות מזרח אירופה והליגות המשניות באנגליה) הממוצע צונח ל-30 עד 90 אלף יורו. במדינות כמו רומניה או פולין, שחקנים רבים יסתפקו ב-1,500 עד 5,000 יורו בחודש.
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
מעבר לים, בצפון אמריקה, השכר הממוצע עומד על כחצי מיליון דולר, אך זה קורה בעיקר בזכות סופרסטארים בסדר הגודל של ליאו מסי שמושכים את המספרים כלפי מעלה. השכר החציוני ב-MLS קרוב יותר לרבע מיליון יורו. במקסיקו מרוויחים סכומים דומים, אך בשאר מרכז אמריקה מדובר על שכר צנוע מאוד של עד 15 אלף דולר בשנה.
בדרום אמריקה, ובעיקר בברזיל, השכר בליגה הבכירה גבוה יחסית ונע בין 150 ל-250 אלף יורו, כאשר שחקנים במועדוני פאר כמו פלמנגו או פלמיירס מגיעים לסטנדרטים אירופיים. בארגנטינה - הליגה השנייה בעושרה ביבשת - השכר המקסימלי לרוב השחקנים מגיע ל-100 אלף יורו, כשהממוצע עומד על כ-70 אלף בלבד. בשאר היבשת, המספרים נעים בין 30 ל-60 אלף יורו.
באסיה קיים פער עצום. הליגה הסעודית משלמת הרבה מעל 3 מיליון דולר בממוצע, אך גם השחקנים המקומיים שאינם כוכבים גלובליים נהנים בה ממשכורות נאות של שש ספרות ומעלה. מחוץ לסעודיה או לליגות ביפן ודרום קוריאה (שם הממוצע נע סביב 150 אלף יורו), השכר בליגות הבכירות באסיה נע בין 15 ל-40 אלף יורו לכל היותר.
באפריקה, הפער בין מועדוני הפאר לליגות הקטנות הוא הקיצוני ביותר. בצפון היבשת (מצרים, מרוקו ותוניסיה), קבוצות כמו אל-אהלי המצרית או ווידאד קזבלנקה המרוקאית מתנהלות במקצוענות מלאה, והשכר הממוצע בהן נע בין 50 ל-100 אלף יורו (כאשר שחקני מפתח מרוויחים הרבה יותר). באפריקה שמדרום לסהרה, דרום אפריקה בולטת עם שכר שמגיע ל-60 אלף יורו. בליגות אחרות באזור (כמו ניגריה או גאנה), מדובר על מקסימום 10,000 יורו, כשרוב השחקנים מרוויחים כ-3,000 יורו בשנה בלבד. יתרה מכך, עיכובי שכר הם תופעה שכיחה באזורים אלו, כפי שמדווחים ב-FIFPro.
באוקיאניה המצב מאתגר אפילו יותר. השחקנים המרוויחים ביותר באזור משחקים בליגה האוסטרלית (A-League) ונהנים משכר של עד 130 אלף יורו, בכפוף לתקרת שכר. במדינות האיים האחרות, השחקן הבכיר והמתוגמל ביותר יגרד בקושי 2,000 יורו בשנה.
בשורה התחתונה, אם תיקחו כדורגלן מקצוען אקראי מאי שם על פני כדור הארץ, סביר מאוד להניח שהוא מרוויח משהו כמו 5,000 עד 7,500 שקלים בחודש. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים אחד כזה, תזמינו אותו לבירה.