התבוסה 7:1 של ברזיל לגרמניה בחצי גמר מונדיאל 2014 נחשבת, לפי מדדים מדעיים, לאחד הרגעים הטראומטיים ביותר שעברו על העם הברזילאי. ההלם הרגשי חסר התקדים שנגרם כתוצאה מהקריסה הפתאומית וההרסנית של הנבחרת המקומית, הותיר צלקת עמוקה אצל מיליוני אוהדים.
מספר מחקרים שהופיעו בכתבי עת רפואיים תיעדו את מצבם הנפשי של הברזילאים לאחר המשחק. מחקר של אוניברסיטת אוקספורד, למשל, הראה עלייה אדירה ברמות הקורטיזול בדמם, והיו גם לא מעט עדויות לכך שאנשים לקו בליבם בחודשים שלאחר התבוסה המשפילה.
רבים סבלו מקרדיומיופתיה מסוג טַקוֹצוּבּוֹ (Takotsubo cardiomyopathy), המוכרת גם כ"תסמונת הלב השבור". לפי ד"ר עינת שקד, מנהלת מרפאת קרדיומיופתיה במערך הקרדיולוגיה של בית החולים "אסותא" באשדוד, "זהו מצב רפואי שבו סטרס ברמות גבוהות גורם להיחלשות פתאומית וזמנית של שריר הלב". התסמינים דומים מאוד להתקף לב, וכוללים לרוב כאבים חזקים בחזה וקוצר נשימה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מחקרים בישראל הראו עלייה חדה בלוקים בסינדרום הזה אחרי אירועי שבעה באוקטובר. איך ייתכן שכדורגל מסוגל להשפיע מבחינה לבבית על עם שלם, בדומה לטראומה לאומית חסרת תקדים? התשובה טמונה בדבר שמחבר מיליוני פרטים לאומה אחת: הלאום.
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
פרופ' יובל נח הררי רואה בלאומיות כוח מאחד עצום המבוסס על "דמיון משותף", שמאפשר לאנשים לשתף פעולה בהיקפים היסטוריים. בספרו "קיצור תולדות האנושות", הררי מסביר כי אומות אינן קיימות בטבע; הן "מציאות מדומיינת" או סיפור משותף שבני אדם המציאו כדי ליצור סדר חברתי.
המציאות המדומיינת הזו הופכת לחלק מרכזי בחיינו. למעשה, היא זו שאפשרה את קיומן של המדינות המודרניות, שתרמו לצמיחה חסרת התקדים של המין האנושי. בניגוד לשבטים קדומים שבהם כולם הכירו זה את זה, הלאומיות יצרה מנגנון שגורם למיליוני זרים מוחלטים להרגיש שייכות וסולידריות, ובכך לקיים כלכלה, מוסדות ציבור ומדינות מתפקדות.
בזכות הלאומיות אנחנו מחוברים למיליוני אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים, ובגללה הלב שלנו נשבר כשקורה משהו נורא לאותם זרים - בין אם זה בגלל פיגוע טרור או תבוסה במונדיאל.
בדיוק כמו מלחמה, הנבחרת הלאומית שניצבת על הבמה הגדולה מול כל העולם היא אחד הדברים היחידים שמחברים עם שלם למטרה משותפת. לכן, כשהקבוצה נכשלת או מצליחה, יש לכך השפעה בריאותית ממשית על האוהדים (אגב, גם בגרמניה דיווחו על עלייה במקרי אירועי הלב ככל שהנבחרת התקדמה בטורניר ב-2014).
ד"ר שקד מסבירה שתסמונת הלב השבור מתרחשת, בין היתר, כאשר אדרנלין מופרש לדם בכמויות גבוהות. זהו בדיוק ההורמון שמציף אותנו במהלך משחקים של הקבוצה האהובה עלינו, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בנבחרת. "ההורמון הזה משפיע על הלב עצמו ועל התאים, וכתוצאה מכך נוצר נזק", היא מציינת. "המחקר שביצענו באסותא הראה עלייה משמעותית מאוד במקרים של התסמונת אחרי אירועי אוקטובר. האדרנלין מפעיל אצלנו את מנגנון 'הילחם או ברח' בזמן אירועי סטרס, מה שיכול לגרום לסימפטומים כמו הפרעות קצב, אי-ספיקת לב ואפילו התקף לב".
וכיצד הסטרס הזה משפיע על השחקנים עצמם? "האדרנלין יכול להשפיע גם עליהם, אבל צריך לזכור שמדובר באנשים בריאים מאוד", ממשיכה שקד. "לרובם יש 'לב אתלטי' - מצב שבו שריר הלב מסתגל פיזיולוגית לאימוני סיבולת וכוח אינטנסיביים. התופעה מתאפיינת בלב מוגדל, דפנות מעובות ודופק איטי ויעיל במנוחה. זהו שינוי תקין, למרות שלעיתים יש להבדילו ממחלות לבביות. עם זאת, זה לא אומר שהלחץ לא נותן את אותותיו. לרמות קורטיזול גבוהות יש בהחלט השפעה, במיוחד על שחקנים שסובלים ממחלות לב סמויות ואינם מודעים לכך".
מעדויות של שחקנים עולה בבירור כי הם מתמודדים עם רמות אדרנלין, קורטיזול ולחץ גבוהות משמעותית במשחקים בינלאומיים, תחושה שמתעצמת פי כמה במונדיאל. המשתתפים באליפות העולם הם העילית של הכדורגל במדינתם. הם התחילו במסלול אכזרי שבו רק 0.5% עד 1% מהילדים בשכבת הגיל שלהם שרדו עד לשלב המקצועני.
רק המובחרים שבהם מסוגלים לשאת את ציפיות האומה על כתפיהם. זהו נטל נפשי כבד. ייצוג המדינה במונדיאל נותר החלום הגדול ביותר של כל ילד שמתחיל לשחק, אחרי שעבר את כל הקשיים האובייקטיביים בדרך לשם. אותם ילדים הופכים לשחקנים, שלא תמיד מרוויחים מיליוני דולרים, ובטח שלא מקבלים סכומי עתק עבור השתתפות בטורניר המכניס ביותר בעולם פר משחק. בזמן אמת, הם נדרשים להתמודד עם רמות בלתי סבירות של אדרנלין וקורטיזול, ולתפקד בקור רוח ובמקצועיות למען מולדתם.
הלכה למעשה, אלו שייקחו חלק במונדיאל הקרוב נותנים את הלב והנשמה עבור המדינה שלהם ועבור בני עמם. מי שיעמדו במשימה בצורה הטובה ביותר יזכו בתהילת עולם נצחית, והכי חשוב - יהפכו לגיבורים לאומיים.