מאחר שכמעט כל תהליך השגת העצמאות של קרואטיה התרחש מול מצלמות הטלוויזיה, ונבחרת הכדורגל שלה העפילה לטורניר הגדול הראשון שלה רק חמש שנים לאחר "הולדתה" - והגיעה לחצי גמר המונדיאל שבע שנים בלבד מתום מלחמת האזרחים ביוגוסלביה - הקשר בין כדורגל לזהות לאומית במדינה הוא מאחת התופעות המתועדות והנחקרות ביותר בסוציולוגיה של הספורט. הספרות האקדמית רואה בכדורגל הקרואטי לא רק בידור, אלא כלי מרכזי לבניית אומה, לדיפלומטיה בינלאומית ולשימור הזיכרון הקולקטיבי. מחקרים באוניברסיטאות מובחרות, בהן קיימברידג', מילאנו, לונדון קולג' וניו הייבן, עסקו רבות בעיצוב הזהות המקומית דרך המשחק.
כל מי שמכיר מעט את ההיסטוריה, יודע שיריית הפתיחה למלחמת האזרחים ביוגוסלביה - שהובילה בסופו של דבר לעצמאות קרואטיה - התרחשה באצטדיון מקסימיר. משחק ליגה בין דינמו זאגרב לכוכב האדום בלגרד ב-13 במאי 1990 התפתח למהומה לאומנית המונית, שבמהלכה קפטן דינמו, זבונימיר בובאן, בעט בשוטר יוגוסלבי שתקף אוהד מקומי. מספר מחקרים וניתוחים אקדמיים מראים שהאירוע הזה הפך למיתוס מכונן של המדינה המודרנית, כאשר בובאן הפך לאחד הגיבורים הלאומיים הגדולים בתולדות קרואטיה (אשר התקיימה כממלכה עוד בשנת 925).
הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה
התקרית הזו החלה שרשרת אירועים שכללה גם פריצה של אוהדי היידוק ספליט למגרש במשחק מול פרטיזן בלגרד, שריפת הדגל היוגוסלבי בטבעת האמצע והנפת דגל המשבצות הקרואטי. חוקרים אף תיארו את הרגע הזה כ"רגע שבו יוגוסלביה חדלה מלהתקיים באופן מעשי במישור הספורטיבי, מה שהעיד על דחייה מוחלטת של לגיטימיות המדינה".
ייתכן שבשל אירועים אלו, במהלך שנות ה-90 שילב נשיאה הראשון של קרואטיה, פרניו טוג'מן, במכוון את הכדורגל באסטרטגיות הדיפלומטיות ובבניית המדינה שלו. טוג'מן אף הכריז במפורש כי "ניצחונות בכדורגל מעצבים את זהותה של אומה לא פחות ממלחמות". המדינה עשתה שימוש נרחב בנבחרת הלאומית כדי להעניק לעצמה לגיטימציה, נראות וזהות על הבמה העולמית.
ההישג המדהים במונדיאל 1998 - זכייה במקום השלישי - שימש כ"מנוע לאומי כביר" לפי מחקר של אוניברסיטת מילאנו. החוקרים מסבירים שהצלחה ספורטיבית זו סיפקה למדינה "מנגנון חסר תקדים ללגיטימציה פוליטית ולדיפלומטיה חיצונית, והציגה תרבות בולטת ומובחנת לציבור הגלובלי, בעוד שבו-זמנית חיזקה תודעה קולקטיבית פנימית עמוקה".
ניתוח תוכן של ספרי לימוד היסטוריה בקרואטיה משנת 1918 ועד היום, מראה כיצד לאחר 1991 שולבו במכוון הצלחות כדורגל (אישיות וקבוצתיות) בתוכנית הלימודים. המטרה הייתה לפרק באופן שיטתי את הנרטיב ההיסטורי הסוציאליסטי הישן, ולהחליפו במיתולוגיה לאומית אלטרנטיבית הממוקדת בספורט.
במישור הנבחרת, הכדורגל הוא ללא ספק אחד הכוחות המאחדים ביותר במדינה. ואולם, לפי מחקרים ועיתונאים מקומיים, כדורגל המועדונים חושף שסעים פנימיים עמוקים בנוגע למשמעות האמיתית של ה"קרואטיות". קיימת חלוקה ברורה בין צפון לדרום, יריבות עזה בין זאגרב לספליט, ולא מעט חיכוכים בין הקהלים שחושפים מתחים כלכליים ופוליטיים בין עיר הבירה לפריפריה.
למרות זאת, המונדיאל הקרוב - שיתחיל במשחק מול אנגליה ויסתיים ככל הנראה עם הופעתו האחרונה של הגיבור הלאומי לוקה מודריץ' במדים הלאומיים - צפוי להיות שוב אירוע מאחד ומשמעותי עבור הקרואטים.