מאז סיום עונת המועדונים, נבחרות רבות החליטו לוותר על מנוחה ופתחו באימונים אינטנסיביים בתנאים קשים במיוחד. שחקני נבחרת צרפת, למשל, תיעדו את עצמם ברשתות החברתיות כשהם נראים מרוסקים ומותשים לחלוטין. האם זו הדרך הטובה ביותר להתכונן למונדיאל? התשובה, כך מתברר, נמצאת במדע.
הכנת נבחרת כמו צרפת לתנאים הסביבתיים הקיצוניים של מונדיאל 2026 בצפון אמריקה, דורשת פרוטוקולים פיזיולוגיים ולוגיסטיים מתוחכמים. המטרה המרכזית באימונים הללו היא להכין את השחקנים למה שמסתמן כמונדיאל הקשה ביותר אי פעם מבחינה אקלימית. הטורניר מציב שילוב חסר תקדים של חום כבד, מיקרו-אקלים משתנה ומרחקי נסיעה עצומים ברחבי קנדה, מקסיקו וארצות הברית. חום קיצוני צפוי לשרור ב-14 מתוך 16 הערים המארחות, כאשר ברוב המשחקים יחוו השחקנים עומס חום שירגיש על גופם כמו 35 מעלות צלזיוס לפחות.
על פי מחקר מ-2015, ההגנה הקריטית ביותר מפני ירידה בביצועים ופגיעות חום היא "אקלום פרואקטיבי". בפשטות, מדובר באימונים מכוונים בשעות החמות של היום. מדעי הספורט מוכיחים שספורטאי עילית מסוגלים להשיג "התאמות תרמורגולטוריות" של ליבת הגוף מהר יותר מהאדם הממוצע. לעיתים, די בשבועיים של חשיפה מכוונת לעומס חום משמעותי. לפי פרופ' סבסטיאן ראסינאיס מאוניברסיטת מונפלייה, הנחשב למומחה המוביל בעולם ל"אימונים מותאמי סביבה", התאמות אלו כוללות עלייה בנפח הפלזמה בגדם, ירידה בטמפרטורת הליבה במנוחה, תחילת הזעה מוקדמת יותר וקצב הזעה מוגבר.
הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה
אולם, הנבחרות החכמות אינן מסתפקות רק באימונים תחת השמש. טרם יציאתן למחנות הבסיס, נבחרות אירופיות רבות משתמשות ב"תאים סביבתיים" (חדרים דמויי סאונה המצוידים בהליכונים ואופני כושר), המדמים במדויק את רמות הלחות והטמפרטורה בערים מארחות כמו יוסטון, מיאמי או מונטריי.
וזה, כמובן, לא הכל. מסביר ראסינאיס כי כדי לשמור על יציבות מערכת הלב והריאות ולהגביל את אגירת החום בגוף, הצוותים נעזרים במנגנוני קירור פנימיים וחיצוניים לפני המשחק, במהלכו ובסיומו. הצרפתים, לדוגמה, משתמשים בווסטים מיוחדים מקרח ובז'קטים לקירור במהלך החימום ובהפסקת המחצית. אמצעים אלו מורידים ביעילות את טמפרטורת העור ומפחיתים את העומס על הלב, מבלי לצנן באופן מסוכן את השרירים הפנימיים - דבר שעלול לפגוע ביכולת היציאה לספרינט או בכוח המתפרץ. במקביל, שתיית נוזלים קרים או ברד קרח לפני החימום מסייעת בהורדת טמפרטורת הליבה, ובכך מגדילה את קיבולת אגירת החום טרם המאמץ.
לאחר שריקת הסיום, פרוטוקולי ההתאוששות כוללים אמבטיות מי קרח - מקומיות או לכל הגוף - במטרה להוריד באגרסיביות את חום הגוף ולהאיץ את התאוששות השרירים.
חשוב להבין את המשמעות של משחק כדורגל בטמפרטורות של 27-35 מעלות: קצבי ההזעה בתנאים אלו יכולים לעלות על שניים עד שלושה ליטרים בשעה. המשמעות היא ששחקן עלול לאבד 2-3 ק"ג ממשקלו עקב אובדן נוזלים בלבד. הדבר מעמיד אותו בסיכון גבוה להתייבשות, מצב שפוגע ישירות בניצול הגליקוגן (מאגר האנרגיה העיקרי בגוף) וביכולת קבלת ההחלטות הקוגניטיבית על המגרש. לפיכך, מדעני הספורט של הנבחרות מחשבים בימים אלו את קצבי ההזעה וריכוזי הנתרן של כל שחקן בנפרד תחת ספי טמפרטורה שונים, במטרה לרקוח עבורם פורמולות שתייה בהתאמה אישית מדויקת.
גם לתזונאים יש תפקיד קריטי במערכה מול החום, שכן שעות המשחק המשתנות דורשות התערבות מדויקת למקסום מאגרי הגליקוגן בכבד ובשרירים. על פי מחקר של ד"ר מרקוס האנון, מומחה לתזונת ספורט המוביל את המחלקה המדעית במנצ'סטר יונייטד, הצוותים יצטרכו לכייל בקפידה את המינונים כדי "להפחית את עלות החמצן הנדרשת לפעילות אינטנסיבית בחום, ולהגביר את החוסן הקוגניטיבי תחת עייפות מנטלית".
החום הוא אמנם האתגר הפיזיולוגי המרכזי, אך אליו יצטרפו קשיים ייחודיים נוספים בטורניר הקרוב: ריבוי אזורי זמן, טיסות פנים של עד שבע שעות, ושינויים קיצוניים בגובה פני הים (Altitude) שבו ייערכו חלק מהמשחקים. המדע קובע נחרצות כי מונדיאל 2026 צפוי להיות הקשה ביותר פיזיולוגית עבור הכדורגלנים. בהיעדר זמן אמיתי לפגרה, נותר רק להכין אותם לגרוע מכל.
הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה