גביע העולם הוא לרוב אירוע שמתרחש בקיץ, כאשר הטמפרטורות על כר הדשא רחוקות מאוד מהתנאים האידיאליים למשחק כדורגל (כ-20 מעלות, על פי מחקרים). המשמעות הטקטית של החום הזה משתקפת היטב במספרים.
מנתונים שאספו חברות סטטיסטיקה מובילות, כגון Opta, StatsBomb, WyScout ו-StepOut, עולה כי כמות הספרינטים, פעולות הלחץ והמאמצים האינטנסיביים של שחקני הנבחרות משתנה לחלוטין לאחר הדקה ה-65.
מדובר בתופעה בולטת במיוחד בגביע העולם: החל מהדקה ה-65, השחקנים פשוט אינם מסוגלים לתפקד באותה רמה שהציגו לאורך העונה הסדירה. כתוצאה מכך, שיטות של לחץ קולקטיבי או "גגנפרסינג" יעילות הרבה פחות בשלבים אלו של המשחק. לחץ גבוה אולי מביא אליפויות ותארים לקבוצות במסגרות של מועדונים, אך בנבחרות - ובמיוחד בטורניר קיצי - הוא למעשה פועל לעיתים קרובות לרעת מי שמפעיל אותו.
במונדיאל 2026 תצטרך הזוכה לעבור שבעה משחקים בדרך לתואר. המאמנים חייבים לקחת בחשבון שבכל אחד מהמפגשים הללו, בחום הכבד של ערים כמו דאלאס, מיאמי או לוס אנג'לס, תתרחש קריסה בכל המדדים ההגנתיים סביב אותה דקה. השחקנים פשוט לא יהיו מסוגלים לשחזר את אותם ספרינטים.
נתון מעניין נוסף ממחיש את המצב: קיימת קורלציה של 0.82 בין חום קיצוני לבין דו-קרב פנדלים בטורניר. ככל שהמשחק משוחק בתנאי חום כבדים יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יוכרע בבעיטות עונשין.
הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה
אז מה עושים עם הנתונים הללו? לפי ניתוח של StepOut, נבחרות שהפנימו את המשמעות הפיזיולוגית הזו רשמו הצלחה מעבר למצופה. הן עשו זאת באמצעות שינוי טקטי-מבני וחילופים פרסונליים יזומים סביב אותה דקה קריטית. שתי דוגמאות בולטות מ-2022 הן יפן, ששחקני הספסל שלה כבשו את שני השערים בניצחון על גרמניה, ומרוקו, שהשתמשה באותו עיקרון בדיוק בשלושת משחקי הנוקאאוט שלה בדרך להופעה היסטורית בחצי הגמר.
שתי הנבחרות הללו השתמשו ברוטציה רחבה יחסית, והספסל שלהן תרם לא מעט לביצועים האיכותיים שהציגו בקטאר.
השורה התחתונה ברורה: במשחקי המונדיאל מתרחשת דעיכה מובחנת, שאף נראית לעין, אצל רוב השחקנים באזור הדקה ה-65. הם פשוט אינם מסוגלים להציג את אותו כדורגל שהם רגילים לשחק בין ספטמבר למאי. זו אינה דעה, זה מדע. הנבחרות שיתכוננו לדעיכה הזו בצורה הטובה ביותר - בין אם מדובר במרוקו, יפן, גרמניה או אנגליה - פשוט יצליחו יותר.