הכדורגל הברזילאי תמיד הזדקק לדמות כמו ניימאר בסגל - השחקן שמספק את הברק, הגאונות, והטכניקה העילאית והבלתי ניתנת לחיקוי. אך האם נבחרת ברזיל של 2026 באמת צריכה את הכוכב בן ה-34, שמתקשה להתאושש מפציעות וספק אם הוא עדיין מסוגל להתחרות ברמות הגבוהות ביותר?
סרטונים של ילדים ונערים חוגגים את זימונו מילאו את הרשת כאשר קרלו אנצ'לוטי פרסם את סגל המונדיאל שלו לפני מספר שבועות. עם זאת, נשאלת השאלה האם המהלך הפופולרי הזה הוא גם הנכון ביותר מבחינה מקצועית.
מאז שניימאר ערך את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו באוגוסט 2010, הפער בביצועי הנבחרת איתו ובלעדיו עצום. הנתונים מצביעים בבירור על קיומה של "תלות בניימאר", במיוחד במסגרות תחרותיות כמו מוקדמות גביע העולם. מ-2010, עת הפך לחלק בלתי נפרד מהסגל, ברזיל ניצחה בשלושה מתוך כל ארבעה משחקים שבהם פתח בהרכב. כשהוא נעדר, אחוזי ההצלחה צנחו לאזור ה-55% בלבד. המגמה אף החריפה לאחר שקרע את הרצועה הצולבת ב-2023 ונעדר לתקופה ממושכת.
הסטטיסטיקה אכן מדהימה, במיוחד מול נבחרות שאינן מאירופה (כזכור, ברזיל לא ניצחה יריבה אירופית בשלבי נוקאאוט מאז גמר 2002). במהלך הקריירה, החלוץ שותף ב-28 משחקי מוקדמות וספג הפסד בודד. מנגד, במשחקים שבהם הושבת, יציבות הנבחרת ירדה בצורה דרסטית.
הצטרפו למשחק הניחושים של וואלה ספורט וקיה
צריך לומר את האמת: לאורך יותר מ-120 הופעותיו במדים הלאומיים, ספג ניימאר לא מעט ביקורת על התנהלותו וסגנונו, הן במולדתו והן בקבוצותיו באירופה. ואף על פי כן, המספרים מוכיחים שברזיל היא פשוט אינה אותה קבוצה בלעדיו. בעוד שהיעדרותו לאורך הקריירה הורידה בדרך כלל את אחוזי ההצלחה סביב ה-55%, המאזן של הנבחרת בלעדיו מאז 2020 צנח לנתון מחפיר של 45.9%. מסיום מונדיאל 2022, היכולת הלאומית התפרקה לחלוטין ללא נוכחותו. במהלך קמפיין המוקדמות הנוכחי, הקשיים הללו הובילו לשפלים היסטוריים, כולל רצף הפסדים תקדימי, עלייה בפגיעות ההגנתית וחוסר אונים מול מערכים צפופים.
האם מדובר בבעיה עמוקה יותר מסתם שאלת נוכחותו על כר הדשא? התהייה הזו מתבקשת, שכן על פניו קיים עבורו מחליף כמעט מושלם בדמות ויניסיוס ג'וניור. לטענת עיתונאים מקומיים, אין יריבות אישית אמיתית בין שני השחקנים, והם אף מרבים להדגיש שמערכת היחסים ביניהם דומה לזו של מנטור ותלמידו.
למרות זאת, בתקשורת ובקרב האוהדים בהחלט מורגשת תחושת יריבות. השניים זוכים להשוואות בלתי פוסקות, ולעיתים החברות הזו מייצרת סערות רשת - למשל, כאשר ניימאר מסמן לייק לפוסטים שמבליטים את הנתונים העדיפים שהיו לו באותו גיל בהשוואה לאלו של ויניסיוס.
מצד אחד, ניימאר הוא הברזילאי הקלאסי שחוגג את החיים; בשיאו נראה היה שהוא מחובר לכדור ומסוגל לייצר קסם מכלום. ויניסיוס, לעומתו, הוא יותר "סוס עבודה". הוא שאב השראה מכריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה בכל הנוגע למקצוענות אירופית ברמות הגבוהות ביותר, והפך לווינר שמוכרע משחקים בגמרי ליגת האלופות. אולם במדי הנבחרת, ובמיוחד בהיעדרו של ניימאר, ויני פשוט התקשה לספק את הסחורה.
חשוב להבין שחלק עצום מהרשת הברזילאית מגן באגרסיביות על מורשתו של ניימאר . תומכיו טוענים שהכישרון הגולמי, סגנון ה"ז'וגו בוניטו" והמספרים שלו מאפילים לחלוטין על התפוקה הנוכחית של כוכב ריאל מדריד במדים הלאומיים. הם נוטים לבטל את הדרישה של ויני לכתר, ומציינים שהוא מתקשה לשחזר את יכולתו המרהיבה מספרד כשהוא לובש את החולצה הצהובה, פשוט משום שאינו טוב כמו האליל שלהם.
אף על פי שהיריבות ניזונה בעיקר מהרשת, קיים קונפליקט טקטי מבני אמיתי כאשר שניהם משחקים יחד. אנליסטים בכירים בברזיל תוהים שוב ושוב האם הם בכלל מסוגלים לשתף פעולה, שכן באופן אינסטינקטיבי שניהם מעדיפים לפעול באגף השמאלי. הציבור חלוק עמוקות: מחציתו מאמינה שהנבחרת חייבת להמשיך הלאה ולהפקיד את מפתחות ההתקפה בידיו של היורש הצעיר, ואילו החצי השני טוען שוויני אינו מסוגל לשאת בנטל היצירתי לבדו, מבלי שניימאר ימשוך אליו את הלחץ ההגנתי.
פרשנים בולטים כמו פאולו ויניסיוס קואלו וארנלדו ריביירו מדגישים כי שחקן הכנף אינו יכול למלא את תפקיד הפליימייקר. לטענתם, הוא משגשג כאשר מישהו אחר מרכז סביבו את תשומת הלב וסופג שמירות כפולות - משימה שרק לניימאר יש את כוח המשיכה הנדרש כדי לבצע אותה ולפנות לוויני שטחים.
שאלת ההשתלבות בין הדורות השונים (ויניסיוס בסך הכל בן 25) לא מעסיקה אך ורק את אוהדי הכדורגל במדינת הענק. במובנים רבים, מדובר בדיון רחב על הדור הוותיק שמתקשה לפנות את מקומו ולשחרר מצילו את הדור הצעיר שרעב לפרוץ ולקחת פיקוד. וזהו, כמובן, קונפליקט שרלוונטי להרבה יותר מסתם כדורגל.