קלוז אפ: קרי קולינס

מאת שי גולדן

גיל: 28.

קולג': פן סטייט.

מספר: 5

גובה: 1.95 מטר.

משקל: 117 ק"ג.

קבוצות כמקצוען: קרוליינה פנת'רס, 1998 - 1995. ניו אורלינס סיינטס 1999 - 1998. ניו יורק ג'יינטס, 2000 - 1999.

ההתחלה:
קרי קולינס יועד להיות קווטרבק מוביל ב-NFL, כבר מיומו הראשון בעולם. אביו, ג'יימס קולינס, מאמן פוטבול בתיכון, החליט להפוך את הבן לקווטרבק, כבר מהעריסה. בתחרות בין הכדור האליפטי לטיטול, גבר הכדור, וקרי קולינס החזיק בפוטבול במקום ברעשנים ובבובות פרווה. כבר בתיכון סומן כעילוי של ממש ומכללות רבות התחרו על שירותיו. ג'ו פטרנו, המאמן האגדי של פן סטייט, אחת מהמכללות היוקרתיות ביותר, הבטיח לאבא קולינס שיתאים שיטת משחק במיוחד עבור בנו, ובאמת, קרי הצעיר פתח בשלוש מתוך ארבע עונותיו בפן סטייט והוביל אותה למאזן כולל של 33-4, במשך שלוש שנים, אם כי מעולם לא לאליפות הלאומית.

כשיצא מהדראפט נחטף על ידי קרוליינה פנתרס, קבוצת האקספנשן והוביל אותה לגמר ה-NFC, כבר בעונתו השניה. הוא היה יצירתי, חצוף ובעיקר, אמיץ. האוהדים אהבו אותו ובקרוליינה חשבו שיש להם כוכב לעשר השנים הבאות.


האמצע:
אבל אז הגיעו השנים הרעות. קולינס, שמאז ומעולם היה חבר טוב של ג'ק דניאלס, נמשך לטיפה המרה ומצא עצמו טובל בגיגית של אלכוהול, באמצע העונה הרביעית שלו, החלשה ביותר שלו ושל קרוליינה, שגילתה שהחיים אחרי עונת שיא קשים מאוד ב-NFL. באחד האימונים נשמע אומר לאחד משחקני קו התתקפה משפט שמתחיל ב-N, וזו הייתה תחילת הסוף שלו בקרוליינה. "ניגר", היא הקללה הנוראית ביותר שאפשר להשתמש בה בליגה הכי בעייתית מבחינת גזע בספורט המקצועני. העונש לא איחר לבוא. במשחק לאחר מכן הופל קולינס 17 פעם על ידי ההגנה של דאלאס ושחקני קו ההתקפה הודו שלא הגנו עליו.

שלושה משחקים לאחר מכן, המצב הפך להיות בלתי נסבל ובריאותו של קולינס הועמדה בסכנה. התוצאה: קולינס סיפסל עצמו במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, משהו בדומה למתאגרף שזורק את המגבת הלבנה. לכולם היה ברור שמדובר בסוף שלו בקרוליינה, ובאמת, הפנת'רס שיחררו אותו ללא תמורה. התוצאה: בעיית האלכוהול החריפה. קרי קולינס מצא עצמו אלכוהוליסט מובטל, באמצע שנות העשרים שלו.

לקראת הסוף:
הניו אורלינס סיינטס, קבוצה במשבר זהות עמוק משל קרוליינה, הימרה עליו ונתנה לו לפתוח ב-7 משחקים. קולינס היה איום ונורא. מייק דיטקה אמר ששקל לא פעם לבקש מקולינס להציג לו תעודת זהות בחדר ההלבשה, כדי לברר שאכן מדובר בו. הוא לא הזכיר בכלום את התקווה הגדולה שהייתה מגולמת בו רק עונה וחצי קודם לכן. קרי קולינס היה מחוק. השמועות על בעיית האלכוהול שלו הגיעו לעמודים הראשיים של מדורי הספורט, השחורים שנאו אותו בכל רחבי הליגה וכולם אמרו שהוא קוויטר, אחד שאין לו ביצים להתעלות מעל המשברים ולהתמודד. קולינס דיבר בקול רם על פרישה. אבל אז הגיע טלפון מג'ים פאסל. הג'יינטס היו תקועים עם קנת גרהאם, קווטרבק שלעומתו טרנט דילפר נראה כמו רנדל קנינגהאם. אפור כהה.

פאסל נועץ בשחקני קו ההתקפה שלו ושאל לרשותם לקחת את קרי קולינס. שלושה התנגדו וחמישה הסכימו. כל כך עמוק הרגישו הג'יינטס שקועים בחרא. קולינס שמח להיפטר מניו אורלינס כמו חולה בלוטת הערמונית מקטטר. הוא עלה על המטוס הראשון לניו יורק.

הסוף (הטוב):
העונה הראשונה של קולינס לא הייתה מבריקה. באמצע העונה, כשהיה ברור שגרהאם לא לוקח את ניו יורק לשום מקום, הימר עליו ג'ים פאסל ונתן לו את המושכות. קולינס החזיר לו בחצי עונה בינונית. אבל את העונה הוא פתח כקווטרבק המוביל של ניו יורק, ללא עוררין. גרהאם נשלח לפיטסבורג ופאסל הסביר לחבר'ה שאם הם חולמים על פלייאוף, כדאי שייתנו לקולינס לעשות את מה שהוא יודע. הוא עצמו הגביל אותו בתוכנית משחק סולידית מאוד, שמבוססת על הגנה אגרסיבית ועל רון דיין וטיקי בארבר, "הרעם והברק", כפי שהם מכונים בניו יורק. אבל פאסל ידע שיש לו ביד יהלום. ביום ראשון שעבר, בגמר ה-NFC, הוא לחש לקולינס באוזן, "היום הוא יום קרי קולינס". הוא שיחרר את כל הסוסים מהאורוות ונתן לקולינס יד חופשית לזרוק. קולינס הגיב ביום הטוב ביותר שלו מבחינה סטטיסטית בקריירה, והטוב ביותר של ג'יינט כלשהוא בפלייאוף. במדולנדס הפסיקו לקרוא לו "קרי א.א.א". קולינס קילף את הציניות מעל התפוח הגדול וזכה למחמאה הגדולה ביותר מפיל סימס, הקיו.בי האגדי של הג'יינטס: "לקרי קולינס יש יותר פוטבול מלתשעים אחוזים מהקווטרבקים בליגה. היום הוא הוכיח שיש לו גם אישיות חזקה יותר מלכולם". וזה מפי האדם שביל פרסל כינה אותו פעם, "מר אופי".

הסופרבול:
הדברים לא תלויים בקולינס באמת. הכל נתון בידיו של ג'ים פאסל. אם הוא יחליט להמר פעם נוספת על חיל האוויר של הג'יינטס, קולינס ייצטרך להיענות לאתגר בפעם הכי חשובה בקריירה שלו. אבל גם אם פאסל יחליט להמר על משחק סולידי, מביא בחשבון את הרצח בעיניים של הרייבנס, קולינס ייצטרך לשמור על פוקוס לאורך 60 דקות. מהלך מבריק אחד שלו יכול להפוך אותו ליקיר העיר הכי סרקסטית באמריקה. בהצלחה.