הבית של וינס קרטר

מאת שרון אבא, טורונטו. מיוחד ל"וואלה!ספורט"


יום ראשון אחרי הצהרים. בחוץ מינוס שתי מעלות. לוקחים את התחתית לאייר קנדה סנטר, ביתו של וינס קרטר.

מגיעים להיכל וללא שום שאלות מיותרות מקבלים תג עיתונאי כשהאדיבות הקנדית בעיצומה. במרכז העיתונות החבר'ה זוללים מכל טוב. בשרים, פיצות ושאר מטעמים. בכל פינה דואגים לך לשתיה ולנו בארץ יש עוד הרבה מה ללמוד בנושא. במרכז מעמיסים את חוברות המידע למשחק המכילות כל סטטיסטיקה שרק יכולתם לחלום. לאנשים כנראה משעמם מאוד בקור הזה.

המשחק מתחיל והקהל מוחא כפיים קלות. איפה העידוד של יד אליהו ואיפה העידוד פה. בזה לפחות אנחנו יכולים ללמד אותם משהו. בכלל, הקהל זקוק פה לגירויים כדי להשמיע קול מדי פעם. הוא אפילו לא חולם על לשיר לקבוצה היריבה כמה הוא אוהב אותה ו"ברכות" לאמהות שחקני היריבה לא יושמעו כאן. הקהל בא למופע ולכן בפסקי הזמן הוא יקבל את נערות הדאנס פאק החינניות וינסה לזכות בפרסים בשלל משחקים מוזרים. בקיצור, בילוי לכל המשפחה. המשחק מסתיים בניצחון הקבוצה המקומית והקהל עוזב לו שמח וטוב לב.

במסדרון, מאמן שרלוט פול סילאס, מסביר לעיתונאים צמאי הדם מדוע קבוצתו הפסידה. אין פה שמץ של כעס או ירידות, הכל ענייני והשופטים לא יצאו פה אשמים. ככה זה בליגה הטובה בעולם. הכל כאן מקצועי ועל מנת לבדר.

נחמד פה בטורונטו. הרמה גבוהה, אין דחיפות בכניסה אבל חסרה פה הקנאות לקבוצה, העידוד והרגש.