קיליאן אמבפה הוא החלוץ העצלן ביותר באירופה. זו לא דעה, זה מדע. כשמשווים את הנתונים ללא כדור (Out of Possession - OOP) של חלוץ נבחרת צרפת וריאל מדריד לחלוצים אחרים בליגה הספרדית, מבינים בדיוק כמה הוא תורם - או יותר נכון, לא תורם - למשחק הלחץ של קבוצתו.
הנתונים חושפים פער עצום. המעקב הסטטיסטי של Opta ו-FBref הציב אותו בתחתית הליגות הבכירות באירופה בכל הנוגע למוסר עבודה הגנתי. חלוץ ממוצע בלה ליגה (כמו גורקה גורוזטה, אנטה בודימיר או בורחה מיוראל) מתפקד כ"קו ההגנה הראשון", ומבצע באופן קבוע בין 12 ל-18 פעולות לחץ ב-90 דקות כדי לאלץ את היריב להרחיק כדורים או לנתב את בניית המשחק שלו למלכודת. אותו חלוץ ממוצע מתברג בדרך כלל סביב האחוזון ה-40 עד ה-60 בעולם מבין שחקני ההתקפה, ומשיג כ-1.5 עד 2.5 החזרות כדור למשחק כתוצאה מהלחץ שהוא מפעיל.
לעומת זאת, אמבפה נמצא באחוזון התחתון מבין החלוצים בחמש הליגות הבכירות באירופה בפעולות אלו. לעיתים קרובות הוא רושם בין שלוש לחמש ריצות לחץ בלבד לאורך משחק שלם. גם מדדי החזרת הכדור שלו כתוצאה מלחץ נעים סביב האחוזון הנמוך ביותר, מה שמעיד על כך שהתנועות ההגנתיות שלו כמעט אף פעם לא מובילות ישירות לאיבוד כדור של היריב.
מה המשמעויות של הנתונים האלה לקראת המונדיאל הקרוב? יכול להיות שכמו ארגנטינה, שבנתה את עצמה סביב הגאונות של ליאו מסי והקיפה אותו בשחקנים שירוצו את מה שהוא לא מוכן, גם דידייה דשאן מתכנן שהנבחרת שלו תעשה את העבודה השחורה במקום הכוכב שלה, כדי שיישאר לו יותר "דלק סילוני" לפעולות עם הכדור.
אבל כאן צריך לקחת בחשבון שהם שחקנים שונים ודמויות שונות לחלוטין. אם מסי הוא הרבה יותר "מוח" שמפעיל את השחקנים האחרים כאילו היו איברים בגופו, הצרפתי הוא מכונית פורמולה 1 שצריכה צוות שלם שיתפעל אותה כדי שתגיע לביצועים הטובים ביותר.
השאלה עבור דשאן קשורה בעיקר ליכולת של השחקנים האחרים לרוץ עבור אמבפה, אך גם להפעיל אותו. המשמעות היא שמבחינת האיזון הקבוצתי, שחקני הקישור, המגנים וגם שחקני הכנף היצירתיים כמו מייקל אוליסה או עוסמאן דמבלה, יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה כדי שהחלוץ יהיה במצב האידיאלי מבחינתו.
זו לא נשמעת כמו טקטיקה שתבטיח לצרפת מונדיאל מוצלח, למרות עומס הכישרון הבלתי נתפס בסגל. האם אמבפה ישנה גישה במשחקים הבודדים בטורניר ויעשה יותר לחץ כחלק מקבוצה? על השאלה הזו תקום או תיפול הנבחרת כולה.