נבחרת הכדורגל של אלג'יריה מכונה "שועלי הפנק". מדובר במחווה לשועל המדבר הקטן והחכם, שמקורו במדבריות של צפון אפריקה והוא גם החיה הלאומית של המדינה. שועל הפנק, בן משפחת הכלביים הקטן ביותר (שוקל פחות מחתול בית), מותאם באופן יוצא דופן לסביבות צחיחות.
השועל יכול לשרוד ללא הגבלת זמן מבלי לשתות מים. הוא משיג את כל הלחות הדרושה כדי לשגשג במדבר מהתזונה שלו: חרקים, מכרסמים, לטאות ואפילו שורשים. עם כמה שהוא קטן, בעל החיים מותאם לסביבתו הטבעית באופן שהופך אותו לחיה שאינה נמצאת בשום סכנת הכחדה - אפילו לא הקלה ביותר.
עבור האלג'יראים, השועל (אל-אפנאכּ בערבית) הוא הרבה מעבר לסתם חיה חמודה או קמע ספורטיבי. הוא מהווה סמל לאומי עמוק ומהדהד של חוסן, זהות וגאווה. מדבר סהרה משתרע על פני למעלה מ-80% משטחה של אלג'יריה, ויכולתו של הפנק לשרוד חום קיצוני ללא מים ולשגשג באחד מבתי הגידול הקשים ביותר על פני כדור הארץ, משקפת את האופן שבו האזרחים רואים את האופי הלאומי שלהם. השועל הקטן הזה מייצג היסטוריה של הישרדות מול תלאות לא קלות, ובראשן ההתגברות על תקופת הקולוניאליזם הצרפתי האכזרית שנמשכה 132 שנים.
The Fennec also known as the Desert Fox native to the Sahara desert. pic.twitter.com/c46tfGnokm
— History Defined (@historydefined) April 9, 2026
אבל בכל מה שקשור לכדורגל, האלג'יראים מעדיפים שהסגל שלהם יהיה מלא בשועלים אירופאים ג'ינג'ים. היסטורית, וגם במוקדמות מונדיאל 2026, למעלה ממחצית מחברי הסגל של הנבחרת אינם ילדי הסהרה. רוב השחקנים נולדו בצרפת, וכמעט תמיד יותר מחצי מהסגל מחזיק באזרחות כפולה.
עמוד השדרה של הנבחרת כולל שחקנים בולטים שנולדו וגדלו בצרפת לפני ששינו את זיקתם הבינלאומית. אם זה ריאד מחרז הקפטן שנולד בסרסל, חוסאם עואר שנולד בליון, אמין גואירי שנולד בבורגואן-ז'לייה או אמין צ'יאקה שנולד בקופנהגן, דנמרק - רוב שחקני אלג'יריה נולדו מחוץ למדינה, כאשר לפחות 90% מהם עובדים כבר שנים מעבר לים.
השימוש התכוף בשחקני נבחרות צעירות אחרות עם שורשים מקומיים הוא תוצאה של מדיניות. אחרי כמה תוצאות לא מתקבלות על הדעת באליפות אפריקה ובמוקדמות המונדיאל, החליטה ההתאחדות המקומית לייצר תוכנית ל"גיוס" שחקנים ממוצא אתני אלג'יראי. ולדימיר פטקוביץ', המאמן השווייצרי-בוסני של הנבחרת, הרחיב את המהלך של הבאת כדורגלנים שנולדו באירופה, ובעיקר בצרפת, אל המדים הלאומיים.
האם זה משנה בכלל לאלג'יראים? העיתונאי סמיר חמזה הסביר שהסיבה המרכזית היא "כבוד המשפחה". לפי דבריו, "ברגע ששחקן בעל אזרחות כפולה מחליט לשחק עבור הנבחרת, מדובר בכבוד גדול עבור משפחתו, ללא קשר לגודלה. זו תחושה משותפת לכל האלג'יראים שגרים בצרפת וסבלו בעבר מגזענות קשה ואפליה".
האוהדים עודדו בעבר שחקנים לבחור בנבחרת הלאומית וממשיכים לעשות זאת גם כיום. במשחקים בינלאומיים בחו"ל, הקהל שמלווה את השחקנים מעניק להם תחושת שייכות ותמיכה על החלטתם לייצג את המדינה מצפון אפריקה. בנוסף לכך, הכוכבים שגדלו באירופה מתקבלים באהדה עצומה בקרב העם, והנבחרת הפכה עבורם למעין משפחה שאליה הם מחכים להגיע בכל פעם מחדש.
לצד תחושת השייכות הלאומית, קיימים גם גורמים פוליטיים ודתיים המשפיעים על החלטות השחקנים. אחד האירועים שתרמו לכך היה הסכסוך בין גורמים בנבחרת צרפת לבין כוכב העל בעל השורשים האלג'יראיים, קארים בנזמה. סכסוך זה השפיע גם על שחקנים בעלי אזרחות כפולה ונתן לחלקם דחיפה נוספת לבחור לשחק עבור ארץ המוצא של משפחתם. אגב, חלק מהשחקנים אמרו לעיתונאים מקומיים שהם החלו לחשוב על המעבר עקב התנכלויות שחוו במהלך חודש רמדאן בליגה הצרפתית, אשר לא כיבדה את השחקנים המוסלמים ואסרה על עצירות במהלך משחקים לטובת שמירת הצום.
בקיץ שעבר דווח כי אסלאם סלימאני, חלוץ הנבחרת והשחקן הבינלאומי המזוהה מאוד עם שורשיו, יצא נגד שחקנים בעלי אזרחות כפולה שמתלבטים באיזו נבחרת לבחור. לדברי סלימאני, מדובר בכבוד גדול לשחק בנבחרת הלאומית של מדינה שנלחמה במשך שנים נגד הקולוניאליזם הצרפתי.
במאמר שפורסם ב-2015 בכתב העת של המרכז הבינלאומי לביטחון וספורט (ICSS), מחפוד אמארה, מרצה בבריטניה בתחום מדיניות וניהול ספורט, ומולוד הואוארה, מרצה למדעי הספורט והחברה באוניברסיטת אלג'יר, דיברו על הדומיננטיות של שחקנים בעלי אזרחות כפולה בנבחרת. לטענתם, מצב זה מצמצם את סיכוייהם של שחקנים מהליגה המקומית להיקרא לסגל, דבר שפוגע גם ברמת הליגה עצמה. בנוסף טוענים אמארה והואוארה שכיוון שהשחקנים על המגרש מגיעים ברובם מחוץ למדינה, הדבר הופך את הכדורגל למשני בחוויית האוהד. לפיהם, האוהדים משתמשים ביציעים כמקום מפלט מחיי היומיום הקשים וכזירה למחאה פוליטית, לעיתים אף נגד השלטון.
ב-2017 הודיעה ההתאחדות המקומית על שני תנאים ברורים לזימון שחקנים בעלי אזרחות כפולה: נאמנות ומחויבות למדינה, ועליונות מקצועית על פני שחקנים בליגה המקומית. החלטה זו התקבלה לאחר שעלו קולות, ביניהם של ראש הממשלה דאז אחמד אויחיא, שקראו להעניק יותר הזדמנויות לשחקנים המקומיים ולא להסתמך רק על שחקנים מהתפוצות.
התגובות על הנושא ברחבי הרשת האלג'יראית המחישו את הוויכוח הציבורי סביב הסוגיה. היו שטענו כי שחקני התפוצות משחקים מתוך אהבה אמיתית למולדת של משפחותיהם, בעוד אחרים טענו כי יש להעדיף שחקנים מקומיים, משום שרק מי שנולד וגדל במדינה מחזיק בנאמנות מוחלטת אליה.
בספטמבר 2022 הסביר מאמן הנבחרת לשעבר, ג'מאל בלמאדי, מדוע הוא מגן על שחקנים צעירים המשחקים באירופה (ובצרפת בפרט) ומתלבטים אם לשחק עבור המולדת. לדבריו, "יש שחקנים שרק בגיל 23 יקבלו החלטה סופית ולאחר מכן יתרמו למדינה במשך עשור, זאת למרות הלחצים שמופעלים עליהם במועדונים שבהם הם משחקים". בלמאדי הוסיף כי שיח ציבורי שלילי על השחקנים עצמם עלול לפגוע בתדמיתם בקרב האוהדים ולגרום להם שלא לייצג את אלג'יריה, גם אם לא יזומנו לנבחרת הצרפתית.
שחקן העבר ופרשן הכדורגל חפיד דרראג'י יצא בפוסט בשנת 2019 נגד אלו שביקרו את השחקנים בעלי האזרחות הכפולה. הוא תקף את מי שכינה אותם "ילדי צרפת". דרראג'י סיכם את דבריו במשפט שהפך מזוהה עם הדיון בנושא: "יש הבדל עצום בין מי שנושא את המולדת בליבו לבין מי שמצמצם אותה רק למקום הלידה או המגורים שלו". כלומר, באיזשהו מקום השחקנים "הזרים" של אלג'יריה גאים באלג'יראיות שלהם יותר מאשר התושבים המקומיים.
הכתבה נכתבה בסיוע אלון בלומנפלד, סטודנט לכלכלה ומזרח תיכון באוניברסיטת בן-גוריון.