ברק יצחקי שמר על דממת אלחוט מאז סיום העונה ועד לרגע זה. גם בחופשתו בארה"ב הוא ראה כל יום את הכותרות כאן וידע הכל, מהרעיון המקורי למנות את משה אוחיון, לאחר מכן ההתעניינות ברן קוז'וך וברק בכר, זה טבעי, במיוחד כשהוא היה זה שהחליט לדחות את המו"מ לסיום העונה.
העסקה הזאת לא נפלה על כסף, על זה עוד היה אפשר להסתדר, היא נפלה על ריספקט ומעמד, משהו שיצחקי רצה להרגיש ולא הרגיש. ברק אברמוב נכנס למו"מ הזה כשהוא לא בטוח שברק יצחקי צריך להיות המאמן וכך זה גם התנהל. פורסמו הרבה מספרים, אך בגדול אברמוב נתן הצעה אחת שממנה הוא לא זז ולכן גם המו"מ לא התקדם, שאברמוב נעול על מישהו הוא סוגר עסקה.
ומדוע יצחקי לא לקח את ההצעה? בדיוק מהסיבה הזאת. הוא יכול היה לחיות עם להרוויח 25 אלף ש"ח פחות ממה שדרש, אך הרגיש שזה לא נכון. שאם יש רצון אמיתי שיישאר ויוביל את בית"ר לא יוותרו עליו או יציבו אולטימטום כשבמקביל הוא יודע שיכולות להיות התפתחויות מכיוונים נוספים, בארץ או בחו"ל.
בשורה התחתונה בית"ר ויצחקי הגיעו למיצוי ביחסים, ולכן המו"מ לא נוהל עם תשוקה לסגור ולהמשיך יחד. זה היה דו צדדי, מיום ליום זה הרגיש עקום ולא נכון להמשיך יחד, יש איזשהו קו שחוצים ברמת האנרגיות שממנו לא יהיה בריא להמשיך, בשבוע הזה הקו נחצה והתחושה הייתה שהצעד הנכון יהיה על סיום העבודה בין הצדדים.
בשנתיים וקצת בבית"ר יצחקי התחיל קריירת אימון בצורה מטאורית. זה התחיל בהישרדות, נמשך במקום רביעי בעונה השניה ומאבק אליפות בעונה הנוכחית. יצחקי הפך העונה לאחד מבכירי המאמנים בישראל עם הערכה גדולה לאישיות וליכולת האימון וניהול סגל, בסך הכל הוא ובית"ר עשו טוב אחד לשני וזה מה שהם צריכים לקחת מהתקופה הזו. וסביר שבעתיד השידוך הזה גם יחזור על עצמו, זה כמעט מדעי.