במהלך הפלייאוף העיתונאי הצרפתי מקסים אובן שאל את ויקטור וומבניאמה לגבי אנשים שמכנים אותו "רגשני מדי" ואף "הומו" בגלל שהוא נוטה לבכות על המגרש כשהוא מתרגש. נראה שהכתב נחשף ליותר מדי תגובות ברשתות החברתיות על הרגש שמביע הכוכב הגדול, והחליט לכתוב טור בנושא. הוא הביע את דעתו, ואז שאל את וומבי מה מפריע לו בשיח הנוכחי.
"האם אנחנו יכולים להפסיק עם הקלישאות הישנות והתשושות שמתייחסות לרגשות כאל חולשה, בין אם בספורט ובין אם בחיים בכלל?", כתב אובן, שמסקר את ה-NBA עבור "ל'אקיפ". "שאלתי את השחקן למה זה ככה, והנה התשובה שלו: 'זו שאלה קשה. אני חושב שזה קודם כל ובעיקר פחד משיפוטיות. ההרגשה הזו שאתה חייב לפעול בצורה מסוימת, סוג של קודים חברתיים. באופן אישי, אני מסרב לשאת בנטל של הצורך להסתיר את הרגשות שלי'".
וומבניאמה - שחמוש ביכולות זן ומדיטציה מתקופה שבה שהה במקדש בודהיסטי - חכם באופן מרגיז לגילו. מדובר בבחור צעיר ומיוחד שמסרב לשחק אותה "קול" בכל הקשור להישגיו המרשימים ביותר, והאמת היא שזה קצת לא מובן מאליו. בשנים האחרונות התקבע שלהיות "אדיש" זו הגישה "הנכונה" לכדורסל.
כן, לניקולה יוקיץ' ולשיי גילג'ס-אלכסנדר - השחקנים הכי טובים בליגה עד הופעתו של הענק הצרפתי - יש וייב של "שמתי עליי מה שהיה על הכיסא ליד המיטה ויצאתי לשחק כדורסל ברמה הכי גבוהה בעולם". אבל תכל'ס, זה הרבה יותר מגניב לראות מישהו שכל כך אכפת לו מההצלחה שלו על המגרש. הוא משחק את המשחק שהוא אוהב ולא מפחד להראות את זה.
לראות עד כמה הכדורסל בבירור משמעותי עבורו, ולצפות בו מראה רגש אמיתי אחרי רגעים גדולים, הופך אותו לדמות שקל יותר להזדהות איתה - למרות פיזיות לא ממש אנושית. הוא אמנם רק בן 22, אבל לפחות מגיל 13 כיוון להגיע הכי רחוק שאפשר ועבד קשה כל השנים כדי להגשים את חלום הילדות. אין שום דבר רע בכך שהוא נראה נלהב, רגשני או מושקע בגלוי בניצחונות.
כמובן שכל אחד מבטא את עצמו אחרת. לסנטר הסרבי אכפת מהמשחק לא פחות, אבל הפוזה שלו היא של מישהו שלא מתרגש מכלום. גם גילג'ס-אלכסנדר מגיע עם גישה דומה למשחקים. השליטה הרגשית הזו היא מה שהפכה אותם למקבלי ההחלטות הטובים בעסק. עם זאת, וומבניאמה שולט ברגשותיו על המגרש בדיוק מתי שצריך - ומשחרר אותם רק כשהוא מנצח.
החיים קשים מדי מכדי לא לחגוג את הפעמים המעטות שבהן מגיע לנו לשמוח, ווומבי מבהיר את זה לכולנו. הוא מסרב לשאת בנטל או להסתיר את הרגשות, ואנחנו האוהדים פשוט צריכים להודות לו על כך.