פלאש גורדון: איך פתאום ברצלונה יכולה לרכוש שחקנים?

איך לפתע פתאום ברצלונה יכולה לרכוש שחקנים בלי הבעיות שליוו אותה בשנים האחרונות? איך היא מחתימה את אנתוני גורדון, מתקרבת לחוליאן אלבארס ומפלרטטת עם יושקו גברדיול? יש כמה סיבות לכך (למרות שעדיין צריך לקחת בעירבון מוגבל כל דיווח על רכש בעשרות מיליונים).

ראשית, עם עזיבתו של רוברט לבנדובסקי, המועדון שילם סוף סוף במלואו את דמי ההעברה שלו, שעמדו על כ-11.5 מיליון יורו בשנה. שנית, וחשוב מכך, בארסה הצליחה להיפטר מאחד החוזים המנופחים ביותר בסגל. שכרו של החלוץ השתנה ללא הרף בהתאם לסדרה של משתנים ובונוסים, שהגדילו את הוצאות המועדון מעונה לעונה. לפי דיווח של "Culemanía", שכרו של הפולני בעונה החולפת עמד על כ-26 מיליון יורו ברוטו. הסכום הזה, בתוספת 11.5 מיליון יורו של פחת על דמי ההעברה, מייצג הפחתה של כ-37.5 מיליון יורו בתקציב השכר. אם נוסיף לכך את 12 מיליון היורו שמתפנים עם עזיבתו של אנדראס כריסטנסן, מדובר ב-49.5 מיליון יורו שיתפנו לאחר ה-30 ביוני.

בנוסף, לפי דיווחים בתקשורת הקטלאנית ("ספורט", "מונדו דפורטיבו") והספרדית ("אס", "מארקה"), היכולת הפיננסית של ברצלונה לקראת חלון ההעברות של קיץ 2026 תלויה בחזרה לרגולציה הכלכלית הרגילה, בארגון מחדש של חוזים מסחריים ובפיקוח על עלויות הסגל.

בגדול, המועדון יכול לחזור לפעול לפי "חוק ה-1:1". במשך מספר עונות ברצלונה נענשה תחת הגבלות תקרת השכר הנוקשות של "לה ליגה", ופעלה תחת יחס של 1:3 או 1:4, שאפשר לה להוציא רק חלק קטן ממה שחסכה באמצעות שחרור שחקנים או קיצוצי שכר.

כדי לאפשר לעצמה פעילות שוק רגילה, היעד הפיננסי המרכזי היה כניסה לחוק ה-1:1 הסטנדרטי. תחת כלל זה, כל יורו שנחסך יכול להיות מושקע במלואו ברכש ורישום חדש. כלומר, בזכות העזיבות של לבנדובסקי וכריסטנסן, הקבוצה הצליחה לייצר לעצמה לפחות 49.5 מיליון יורו שניתן להוציא על שכר וחיזוק - וזה נתון קריטי לחלון ההעברות.

קחו לדוגמה את גורדון, שהוחתם לפי הדיווחים תמורת 80 מיליון יורו שיועברו לניוקאסל ויזכה לשכר של כ-17.5 מיליון יורו. על פניו זו הוצאה ענקית, אך מבחינה חשבונאית ברצלונה תשלם עליו "רק" 33 מיליון יורו בשנה (השכר השנתי בתוספת פחת הרכישה - 80 מיליון חלקי חמש שנות החוזה). המשמעות היא שגם אחרי עסקת האנגלי, נותרו בקופה עוד 16.5 מיליון יורו לפחות להחתמת שחקן נוסף; למשל, בלם שיעלה 50 מיליון יורו וירוויח 6 מיליון יורו לעונה.

לפי הדיווחים, ההנהלה הסדירה במקביל גם חלק מהחובות שנגררו. מכשול משמעותי בחישוב תקרת השכר היה אי-תשלום או עיכוב כספים ממכירת המניות ב-"Barça Vision" (לשעבר אולפני בארסה). הבעיה הגדולה התעוררה כשהקרן הגרמנית "ליברו" (Libero) לא העבירה תשלום מתוכנן של 40 מיליון יורו - סכום שמנהלת הליגה ניכתה ישירות מתקרת ההוצאות, מה שהקפיא את יכולת הרישום.

על פי דיווחים ב"מארקה", בברצלונה פעלו לסגירת הגירעון על ידי הקצאת המניות מחדש למשקיעים חלופיים (כמו חברת ארמארק או שותפויות הקשורות לספוטיפיי), במטרה לנקות את המאזן ולהחזיר את התאימות לחוקי הפייר-פליי הפיננסי.

אבן יסוד באסטרטגיה של הנשיא ז'ואן לאפורטה לקראת הקיץ הנוכחי הייתה המשא ומתן המחודש על חוזה החסות מול "נייקי" (1.7 מיליארד יורו לפחות עד 2038). מקורות בספרד מדווחים כי ההארכה המסיבית הזו כוללת "בונוס חתימה" משמעותי, שמשמעותו מקדמה רצינית מצד ענקית ההלבשה.

סביר להניח שנותני חסות נוספים יעניקו מקדמות דומות אם הקבוצה תתחזק ברכש נוצץ. הזרמת ההכנסה המיידית הזו מספקת להון החשבונאי הישיר שנדרש כדי לאזן את הספרים, עוד לפני ש"לה ליגה" תנעל את מגבלות ההוצאה.

למרות השיפור בהכנסות המסחריות, ב"אס" מציינים כי המנהל הספורטיבי דקו והמאמן האנזי פליק מחויבים לשמור על מבנה שכר הדוק. כדי לממן מטרות בפרופיל גבוה, המועדון מסתמך רבות על שחרור משתכרים כבדים או מכירת מושאלים. ניהול הפחת בשילוב פינוי משבצות שכר מאפשר לשחקני הרכש החדשים להיכנס למסגרת בצורה ברת-קיימא, תחת הפיקוח הפיננסי הקפדני.

ייתכן מאוד שיימכרו או ישוחררו שחקנים נוספים. בין השאר, דווח כי בברצלונה מחפשים קבוצות קולטות לרוני ברדג'י, אנסו פאטי, מארק-אנדרה טר שטגן, הקטור פורט, פראן טורס, רונאלד אראוחו, דני אולמו, איניאקי פנייה ואחרים.

נשיא המנהלת, חאבייר טבאס, שב והדגיש שכוח הקנייה של הקטלונים אינו שאלה של חוסר במזומנים, אלא של עמידה במגבלות העלות של סגל השחקנים. על ידי הפיכת חובות לטווח קצר לחסויות מסחריות ארוכות טווח, המועדון מצליח סוף סוף להעלות ישירות את תקרת הרגולציה שמנעה ממנו לפעול בחופשיות.