האם ארסנל הסריחה את המגרש אתמול נגד פריז סן ז'רמן ובגלל זה הפסידה? אם אתם חושבים כך, אתם טועים. ארסנל לא "הסריחה" את המגרש, אלא שיחקה בדרך היחידה שבה הייתה יכולה לנצח את הצרפתים.
מיקל ארטטה מדבר הרבה עם שחקניו על "זהות", כלומר, תפיסת האדם את עצמו. המאמן הטמיע בחניכיו שהשערים מקרנות, הקשיחות, החריצות, המקצוענות, הרצינות והכדורגל ההגנתי - אלו הדברים שמאפיינים אותם העונה ומרכיבים את הזהות שלהם. ומבחינתו, אם אלו הדברים שמאפיינים את קבוצתו והם חלק מזהות השחקנים, ברגעים הכי קשים אין מנוס מאשר לעשות את מה שמאפיין אותם ומה שהם טובים בו. במיוחד לאור העובדה שכך בדיוק הם זכו באליפות, בליגה שהכי קשה לזכות בה.
אחרי ההפסד 2:1 למנצ'סטר סיטי באפריל, החליטה קבוצתו של ארטטה להיות במשחקים הבאים מי שהיא תמיד הייתה: הגנתית, קשוחה, סופר-מקצוענית, מרוכזת ורוצה יותר מהיריבות. בארבעת המחזורים הבאים הלונדונים כבשו ארבעה שערים, ספגו אפס וכך הבטיחו את התואר המקומי.
ובגמר ליגת האלופות, ארסנל - "הקבוצה הכי טובה בעולם ללא הכדור" לדברי מאמן פריז, לואיס אנריקה - החליטה להיות הכי טובה ללא הכדור, וכך הצליחה להתחרות מול הקבוצה הכי טובה בעולם עם הכדור. האנגלים רשמו 24.7% החזקה בכדור בגמר - השיעור הנמוך ביותר במעמד זה מאז עונת 2003/04. קבוצה של ארטטה מעולם לא רשמה נתון כל כך נמוך. אבל הוא והשחקנים שלו החליטו שזו הזהות שלהם העונה, ואין טעם לנסות להיות מישהו אחר במשחק האחרון, נגד יריבה שיכולה לשלוט ולמצוא דרך להבקיע מול כל אחת.
בסוף, כאמור, המשחק הגיע לפנדלים. ובדו-קרב הזה, הקבוצה שיודעת להבקיע טוב יותר - ניצחה ארסנל אינה קבוצת התקפה מרהיבה, ממש לא. היא הגיעה לאן שהגיעה בזכות ההגנה. זה חלק מהזהות שלה, זה מה שהיא עשתה לאורך כל העונה, וזה רק הגיוני שזה גם מה שתעשה בגמר. האם זה יהיה כך לנצח? כנראה שלא. קבוצות תמיד עוברות אבולוציה תחת הבאסקי וזה מה שיקרה גם בהמשך, אבל לגמר הזה? כן. הזהות היא ההגנה, וזה הספיק כדי לגרור לפנדלים את הקבוצה הטובה בעולם.
התותחנים שיחקו הכי הרבה משחקים בליגת האלופות מבלי לזכות בתואר (226). מצד אחד, זה נתון שמראה שלהם כמעט תמיד חסר הפני לליש"ט. מצד שני, זה נתון שמלמד על כך שהם בדרך כלל טובים במפעל. לפריז, מנגד, לא חסר שום סנט לשום יורו. הקבוצה הטובה בעולם, שנה שנייה ברציפות, היא גם השנייה בלבד ב-35 השנים האחרונות שזכתה פעמיים ברציפות בגביע עם האוזניים הגדולות.
רק ריאל מדריד עשתה זאת לפניה. כמו כן, החבורה של אנריקה היא רק השלישית בכל הזמנים שזכתה בדאבל (ליגה וגביע אירופה) שנתיים ברציפות. רק ריאל הגדולה של 1956 עד 1958 ואייאקס של הסבנטיז (1971 עד 1973) עשו זאת לפניה. זה חתיכת מועדון אקסקלוסיבי להיכנס אליו.
איך הצרפתים כל כך טובים? זה כמובן קשור לאיכות השחקנים, וגם לעובדה שמאז שהבלאנקוס היו ברצף אליפויות אירופה שלהם, לא הייתה קבוצה שפתחה גמר אלופות שנתיים ברציפות עם אותם עשרה שחקני שדה - עד פריז הנוכחית. אלופת צרפת מאופיינת ברוטציה רחבה מאוד, אבל המטרה הראשית שלה היא לאפשר להרכב החזק ביותר לשחק יחדיו במשחקים הגדולים של השנה. ההמשכיות של ההרכב הזה, לצד השחיקה המופחתת, אפשרו לשחקניו של הספרדי להגיע חדים, בריאים ומתואמים למשחקים הכי חשובים העונה. וזה, בסופו של דבר, ההבדל הקטן שהפריד בין ארסנל לפריז בגמר.
הבדל קטן כגון? הפנדלים למשל. הבעיטות המצוינות, הניסיון, קור הרוח והמנטליות של שחקני אלופת אירופה אחראים לניצחון בדו-קרב, בדיוק כפי שהם אחראים לניצחון במשחק שלא מגיע להכרעה מנקודת העונשין.
ברור שפריז היא אחת מהקבוצות הגדולות בכל הזמנים. אלו המספרים, זו המציאות. אבל משהו מרגיש מוזר כשאומרים את זה; כאילו יש כאן משהו שלא אמור לקרות ועדיין קורה.
זו כנראה "הקללה" שהוטלה על כל המועדונים שנמכרו לנסיכויות המפרץ. לא משנה כמה סיטי של פפ גווארדיולה או פריז של לואיס אנריקה יצליחו להפיק כדורגל מופלא ומנצח, זה לא יעלים את הריח החזק של הנפט והגז. הקבוצה הטובה יותר ניצחה אמש, אין ספק, ובלי כוכביות. אבל מה לעשות, כל האוהדים עדיין מריחים את הריח שנודף ממנה.