ביום שלישי פתח המגן השמאלי דניאל גולאני את הטלפון וראה עשרות הודעות, כשכולם מאחלים לו "מברוק". המגן, שלא היה מודע למשהו חדש, לא הבין על מה הברכות, עד שהתברר לו שמדובר בפציעה של ינון פיינגזיכט, מי שיועד לפתוח את העונה הבאה במכבי חיפה כמגן הראשון.
גולאני, שחוזר מהשאלה בעירוני טבריה, היה אמור להישאר בסגל, וכעת, בעקבות הפציעה של פיינגזיכט, החל לקבל ברכות על שדרוג מעמדו. "אנשים מטורפים, וזה לא מובן איך אפשר לשמוח מפציעה של מישהו אחר", מסביר השבוע גולאני בריאיון מיוחד לוואלה ספורט. "פיינגזיכט שחקן מצוין. בסוף אנשים גם לא מבינים שזה לא תלוי בו. אם אני טוב, אני אמצא את המקום שלי. ואם לא, אז זה כבר לא קשור אליו".
גולאני, שרשם בשנתיים האחרונות עונות טובות מאוד מבחינה אישית בבני סכנין ובעירוני טבריה, מקווה להישאר בסגל של ברק בכר ולהרשים במחנה האימונים כדי לקבל דקות משחק באחת הקבוצות הגדולות בארץ. "הבעיה שהעונות הטובות שעשיתי הן בסכנין ובטבריה, זו הבעיה האמיתית. לא מתייחסים", קובע גולאני. "אם לגיא חדידה לא מתייחסים, אחי, אז מישהו כמוני, שעונה שנייה רק בליגת העל? זה מובן. אבל אני אגיד לך את האמת, זה לא מעניין אותי אחי. שישירו לי משהו בסמי עופר, זה לא משנה מה", צוחק המגן. "לחשוב על זה עם 30 אלף צופים, זה משהו וואו".
צפו בריאיון המלא
בקיץ שעבר גולאני בן ה-23 כבר חשב לפרוש. כן, למרות גילו, הטלטלות שעבר בקיץ אחד גרמו לו להרהר על העתיד ואולי על שינוי כיוון. אלא שאז, בזמן שהיה באימון פילאטיס, התקשר אליו הסוכן עידן בן אבו והפתיע: "מכבי חיפה רוצה אותך". גולאני המופתע לא ידע את נפשו מרוב אושר. "כיוונתי לשם", מפתיע המגן. "האמת שתשמע, הייתה לי סיטואציה מאוד בעייתית בקיץ. אז מבחינתי לקשקש בכל מקום, ואז פתאום עידן בא אליי ואמר לי 'מכבי חיפה'. אמרתי לו: בוא נלך כבר לחתום".
הטלטלות שעבר התחילו עם שריקת הסיום של העונה שהסתיימה. גולאני רשם עונה טובה בסכנין, שמימשה עליו את האופציה, אך החלומות שלו היו לשחק מעבר לים או באחת הקבוצות הגדולות בארץ. "אני מגיע כבר לאמצע יולי, אנשים חוזרים ממחנה אימונים, אחי, ואני עדיין מתאמן בבית, עדיין עם חברים שלי, עושה איתם פסים. ואז אמרתי: אם אין לי משהו עד תחילת אוגוסט, יאללה מספיק, חלאס. ואז נכנסתי לפילאטיס בדיוק, עידן מתקשר אליי ואומר: 'טוב, רק אל תשבור שולחן'. אמרתי לו: 'מה זאת אומרת?'. אמר לי: 'תשמע, חיפה רוצה אותך'. בהתחלה לא האמנתי. הייתי סקפטי, לא יצא דבר ולא יצא דבר. אמרתי: תשמע, זה מועדון מפלצת. זהו, זה מאוד אקראי, ופתאום מועדון כזה. ואז אתה יודע, הם אומרים לי 'עשינו פלייאוף תחתון בסכנין', לא חשבתי עכשיו שזה ברמה הזאת. קיוויתי להפועל חיפה, נתניה".
עוד לפני החתימה בחיפה, גולאני כמעט הפך ללגיונר, כאשר קריבבאס האוקראינית סיכמה איתו והוא כבר היה אמור לטוס ולחתום על החוזה. לגולאני דרכון אוקראיני, כך שהמעבר היה אמור להיות קל, אלא שבשדה התעופה בן גוריון, רגע לפני שהמריא, הבין גולאני שהדרכון הוא בעצם חרב פיפיות, וכי נחיתה שלו באוקראינה עלולה להוביל לגיוסו לצבא המקומי.
"אני בא לטוס, אתה יודע עכשיו... אמא שלי מאוד תומכת בי, אבל היא לא באמת מבינה את כל העניינים מסביב. ואז אמרתי לה בהתחלה: 'תשמעי, יש לי הצעה ככה וככה, אני רוצה ללכת'. אוקיי וזה וזה. ואז התחיל... ראינו כבר שזה רציני. אני מגיע לשדה, אמא שלי לא נמצאת איתי, מתקשרת אליי: 'איפה אתה?'. אמרתי לה: 'אני טס, מה זאת אומרת? אמרתי לך'. היא אמרה לי: 'אתה יודע שאם אתה דורך שם אתה בבעיה?'. מה הבעיה? היא אמרה לי שדיברו שם עם אנשים, יש לי שם משפחה, וגייסו אותם בדיוק. את המשפחה שלי ניסו לגייס, ואז אמרו לי: 'אם אתה דורך שם, תפעיל רחפנים'. האמת שזה הלם. הכול רץ, אתה מבין? פתאום סיימתי בסכנין, עשיתי שלושה בישולים, פתאום טאק הצעה, עכשיו אני צריך להתחיל לדבר עם אנשים מסכנין והם כיבדו אותי מאוד, אבל אתה יודע, אני צריך לדבר והם גם רוצים להחתים שחקנים. אז הסיטואציה הזאת, כאילו אתה יודע, זה פינג-פונג כזה שאני לא רציתי לשחק אותו בכלל. ואז כבר יש לך משהו שאתה אומר: וואו, זהו, סוף סוף בוא נחווה משהו. עכשיו אני גם יודע לדבר רוסית, אז זה לא כזה הפחיד אותי. לא עכשיו טופ, אבל יודע. ואז פתאום זה גם נפל".
אחרי שהמעבר לאוקראינה נפל, גולאני חתם במכבי חיפה והושאל לעירוני טבריה. ביום האחרון של חלון ההעברות בינואר נפצע פייר קורנו, מה שגרם לירוקים לנסות ולהחזיר את גולאני כבר בינואר. המגן קם בבוקר וראה מאות הודעות עם ברכות בטלפון, וקיווה שייכנס לראשי טבריה ויקבל את האישור להגשים את החלום.
"הלכתי לישון ואז קמתי בבוקר ונסעתי לאימון בטבריה. פתאום אני מקבל שיחה משי, העוזר של עידן בן אבו, ב-11 וחצי בערב, אז אמרתי נחזור אליו בבוקר. אני קם בבוקר, פותח את הטלפון, רואה מלא הודעות, מלא, מלא הודעות. אומר: 'מה קרה? לא עשיתי כלום'. ברכות, איזה כיף, מגיע לך זה... אומר: 'מה?'. נכנס לאתרים ורואה שחיפה תחזיר אותי בגלל הפציעה של קורנו. מקבל שיחה מעידן באמצע הדרך: איך שאתה מגיע, כנס אליו לחדר. לאלירן. חודדה אחלה גבר, באמת. אני נכנס, תשמע, אני רק דורך: 'מי זה? מי זה?'. 'גולאני'. 'קודם כל לא!'. אתה רוצה הסברים? 'לא, אין בעיה, תעלה לאימון'. היה לי קשה להתאמן באותו אימון, אבל אחרי זה עבר".
עוד לפני העונה בטבריה, גולאני שיחק בבני סכנין, ובפעם הראשונה הוא מדבר על אותו משחק מול הפועל באר שבע וההחלטה לא לעלות לשחק. "ישבתי עם עומר אבוהב ואני אומר לו: 'תשמע איזה כיף, אחלה חלון, טרנר מלא, איזה גובה'. אני מרים את הראש, רואה את שניהם רצים אחד לשני ככה. אוהדים מפה ואוהדים מפה. אני כולי בטירוף טרנר, ופתאום אני רואה אנשים רצים אליי עם מקלות. לא עלינו כי היו שם זרים שפחדו. אני גם ממש פחדתי. אמרתי לעצמי: מה עכשיו, צריך ללכת להרים קרן?".
"אלונה נכנסה והסבירה את הסיטואציה, נכנסה גם המשטרה ודיברו איתנו, אמרו שהכול בסדר. אבל לא היה לנו סיכוי לעלות כקבוצה. לא היינו שם מנטלית בכלל. ראיתי אנשים מדברים עם המשפחה קצת... אבל אני מבין, נגיד כשחקן זר, שאתה חווה דבר כזה. אבו יונס נכנס ואמר: 'לא מעניין אותי, אני איתכם. מה שאתם מחליטים, אני איתכם. אני חושב שאפשר, אבל אני איתכם'. ואז הראשון, אני לא זוכר מי זה היה, אמר לא, וכולם ישר אחריו אמרו אז לא. באמת, אני הייתי הכי מבוהל בעולם. ישר ירדתי למטה עם אבוהב, אמרתי לו: בוא לפני שמקבלים איזה משהו לראש. והזרים? סטפן אומנגה ישר טס. טס ברח".