הכדורגל האירופי, שמבוסס יותר מתמיד על משחק לחץ הדורש משחקנים לרוץ עשרות ספרינטים במשחק, הוא מלחמת התשה. הגדלת ליגת האלופות, תוספת משחקי הנבחרות והדרישות הפיזיות מהשחקנים - שצמחו במאות אחוזים בעשורים האחרונים - הפכו את הכדורגל למשחק שבו ניהול בריאות הסגל קריטי לא פחות מהכישרון והטכניקה.
הדבר מגובה בלא מעט מחקרים. על פי מחקר מעקב מקיף שנפרש על פני 21 עונות ופורסם ב-British Journal of Sports Medicine (על ידי אקסטרנד ושות'), אשר ניתח נתונים של 3,909 שחקני עלית עד לעונת 2021/22, העלייה מתפלגת לצמיחה שנתית ופרופורציונלית ספציפית:
בתחילת תקופת המעקב של אופ"א, פציעות בשריר הירך האחורי היוו 12% מכלל פציעות הכדורגל. בעונות האחרונות, נתון זה הוכפל ל-24% מכלל הפציעות שנרשמו.
לפי המחקר, "נטל הפציעות" (סך כל הימים שבהם שחקנים לא היו זמינים לרשות הקבוצה לכל 1,000 שעות פעילות של שחקן) צמח ב-9.0% מדי שנה עבור פציעות האמסטרינג הקשורות לאימונים. באופן כללי, ימי ההיעדרות שנרשמו בשל פציעות אלו הוכפלו מ-10% ל-24% מסך ימי ההיעדרות הרפואית הכוללים של המועדונים.
מבט על המספרים מלמד שהסוד הלא-כל-כך שמור של פריז סן ז'רמן העונה, היה השימוש החכם של לואיס אנריקה בעומק הסגל שלו, במטרה להגיע לחודשים האחרונים של השנה עם שחקנים בכירים טריים וכשירים.
ארסנל, מנגד, תגיע לגמר ליגת האלופות בבודפשט עם שמונה שחקני שדה בלבד ששיחקו יותר מ-2,000 דקות בליגה (כולם שחקני הרכב ראשון) ושני שחקנים בלבד שחצו את רף 3,000 הדקות. דקלן רייס, למשל, שיחק 3,099 דקות בזירה המקומית, 949 באלופות ובסך הכל 4,336 דקות העונה - לא כולל משחקים במדי נבחרת אנגליה. עמיתו לקישור, מרטין סובימנדי, רשם 3,003 דקות ליגה ובסך הכל 4,269 דקות העונה. אז מה הפלא שהוא הגיע לישורת האחרונה עם הלשון בחוץ, וכושרו צנח באופן דרמטי?
פ.ס.ז' תגיע למשחק הגמר עם שלושה שחקנים בלבד ששיחקו יותר מ-2,000 דקות בליגה, ורק אחד מהם הוא שחקן הרכב קבוע (ויטיניה). ולא רק זה: חוויצ'ה קווארצחליה - מהקיצוניים הטובים בעולם - שיחק בליגה הצרפתית 526 דקות פחות מאשר שחקן הכנף של הלונדונים, לאונרדו טרוסארד (שאפילו לא פתח בכל משחק). הגיאורגי שיחק בליגה בערך 400 דקות יותר מאשר מיקל מרינו, שנפצע ונעדר מהפרמיירליג כמעט חמישה חודשים.
אנריקה הנהיג בצרפת רוטציה קיצונית. כל כך קיצונית, שמרקיניוס - הבלם והקפטן של פריז - שיחק 1,049 דקות בלבד בליג 1, לעומת 1,216 דקות בליגת האלופות. הבלם וויליאם פאצ'ו שיחק רק 550 דקות יותר בזירה המקומית מאשר באירופה, ועוסמאן דמבלה, שלאורך הקריירה סבל מבעיות שרירים כרוניות, שיחק 1,063 דקות בליגה הצרפתית ו-738 בליגת האלופות. כוכב היריבה, בוקאיו סאקה, שיחק העונה כמעט פי שניים יותר דקות מהצרפתי.
כמובן שהעומק נשען קודם כל על עומק הכיס. ככל שמועדון יכול להשקיע יותר, כך יש לו יותר שחקני ספסל שמסוגלים לתפקד ברמה הגבוהה ביותר. בזה אלופת צרפת "מצטיינת". לאף קבוצה באירופה אין גב כלכלי כמו זה של קטאר, ולכן הקבוצה מעיר האורות מחזיקה בסגל העמוק מכולם. עובדה זו, לצד העובדה שהליגה הצרפתית פשוט פחות מאתגרת מליגות אחרות, מאפשרת לפריז להגיע לשלבי ההכרעה בכושר מפחיד. שחקני ארסנל, לעומת זאת, יתמודדו במשחק הקרוב לא רק מול הקבוצה הכי איכותית ו"טרייה" ביבשת, אלא גם נגד עומס אדיר של דקות בכדורגל הכי קשה פיזית ששוחק אי פעם.